חלון אחורי

קיבוץ נווה איתן הוקם במסגרת פרויקט "חומה ומגדל" ב-1938, אך רק שלושים שנה מאוחר יותר נבנה בו חדר אוכל שהחליף צריף ישן. חדר האוכל נחנך ב-1967, רגע לפני שהבנייה באמת הושלמה, מהסיבה שחדר האוכל שפעל בצריף עץ נשרף והחברים נותרו ללא קורת גג לארוחות. למרות המאמצים לא הצלחתי לגלות את זהות אדריכל חדר האוכל.

לעומת המבנה האופקי של חדר האוכל, בולט בקצה השני של נווה איתן "בית קולין" – בית התרבות אותו תכנן האדריכל שמואל ביקלס. גם המבנה הזה כבר לא מתפקד, אלא שבשונה מחדר האוכל, זהו אחד מבתי התרבות המרשימים ביותר שתוכננו בתנועה ועל אף שעבר שינויים לא מוצלחים, צורתו המקורית והייחודית עדיין אופנתית ורלוונטית. הוכחה לכך ניתן למצוא במספר מבנים שנבנו ממש לאחרונה וגם אליהם אתייחס כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

.

.

.

.

(1) תולדות

כשהוקם קיבוץ נווה איתן, במרחק של כמה מאות מטרים ממזרח לו שכן כבר קיבוץ מעוז חיים וממערב שכנה העיירה הפלסטינית ביסאן. את הקיבוץ הקים גרעין של יהודים פולנים, ברובם מהעיר קרקוב שהיו חברים בתנועת עקיבא. התנועה הקימה במסגרת "חומה ומגדל" את נווה איתן וגם את קיבוץ בית יהושע שהוסב לאחר מכן למושב. בימיו הראשונים מנה הקיבוץ כ-200 איש, אך משברים חברתיים הביאו להידלדלותו. הבעיה היתה שחברי עקיבא הפולנים הפסיקו להגיע עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכך לא הצטרפו חברים חדשים, בנוסף, היו חברים שעזבו. ב-1952 הגיע מספר האנשים בקיבוץ כ-70 ובעקבות המצב הוחלט בחבר הקבוצות להפנות לנווה איתן גרעין גדול וחזק. כך נקלטו בו כמאה צעירים, ברובם ילידי הארץ, בוגרי בית הספר החקלאי מקווה ישראל. "הפולנים ראו בעצמם זקנים למרות שהם היו בני 45", נזכר יאיר בן צבי שהיה חבר הגרעין שהצטרף לנווה איתן ב-1952, "ומהר מאד הם העבירו לנו את כל התפקידים בקיבוץ".

לפולנים היתה השפעה על המנות שהוגשו בחדר האוכל. הגפילטע פיש היה מנת הדגל בשבת וחג. הוא הוכן מדג קרפיון שהפולנים מאד אהבו, וגדל בבריכות הדגים של הקיבוץ. בנווה איתן כמו שאר הקיבוצים באזור, התברר שהמים הנובעים באזור הם בעלי מליחות מסוימת שאינה מתאימה לחקלאות, ולכן הוקמו באזור בריכות הדגים. על שלחנות החברים בחדר האוכל הוגש גם באחד מימות החול מנת דג, החברים הפולנים אהבו את הקרפיון אבל אשר החברים העדיפו דג אמנון.

חדר האוכל הניצב כיום בין המשק ובין המדשאה המרכזית הוא למעשה חדר האוכל השלישי. הראשון היה בצריף שנבנה במסגרת חומה ומגדל ושימש בהמשך כמחסן בגדים. חדר האוכל השני שנבנה היה גם הוא צריף, אלא שמדובר היה בצריף גרמני חזק ועמיד שכמוהו שרדו בהרבה קיבוצים. תחילה נבנה מטבח בנוי בצמוד לצריף ולאחר מכן הוחלט גם לבנות חדר אוכל חדש.

ב-1966 עוד קודם שהתקבל בקיבוץ המימון המלא לבנייה, הוחל בבניית חדר אוכל חדש וקבוע. החברים התרשמו מחדר האוכל שתכנן האדריכל פרדי כהנא בקיבוץ אושה ובקשו להקים להם חדר אוכל דומה. אך מי תכנן את בניין חדר האוכל? למרות המאמצים לא הצלחתי לגלות. כהנא בכל מקרה הוא לא המתכנן.

הבנייה הייתה מהירה וביולי 1967 נחנך חדר האוכל החדש. הכניסה אליו היתה חפוזה היות וצריף חדר האוכל שעמד ממש בסמוך נשרף והחברים נאלצו לאכלס את הבניין החדש עוד קודם שבנייתו הושלמה. אך לא הכל היה מושלם. התקציב המצומצם מנע שימוש בחומרים איכותיים ולכן ב-1975 עבר הבניין שיפוץ. הרצפה שהורכבה מיריעות פלסטיק שנרכשו ממפעל בקיבוץ העוגן, הוחלפו במרצפות, וכך גם התקרה וגופי התאורה – והם כולם משמשים עד היום.

.

.

.

(2) תיאור

הבניין מעוצב בצורת מלבן בן קומה אחת בו מודגשת אופקיותו באמצעות הגג השטוח הבולט בחזית הבניין הראשית, ממנה פורץ גגון כניסה אופקי גם הוא, הנשען על סדרת עמודי ברזל דקיקים. חזית הבניין מחולקת למספר משטחים באמצעות קורה אופקית הנמתחת לכל אורך החזית במקביל לגג, כשבין הקורה לגג חלון אופקי מוארך שתפקידו העיקרי הוא להאיר ולאוורר את האולם בעידן שקדם למזגנים. הקווים האופקיים שיוצרים הגג והקורה נחצים על ידי שני עמודים שכמעט ונעלמים באמצעות הכניסה המסתירה אותם. עמודים אלה מחלקים את החזית לשלושה חלקים שווים, כשכל שאר שטח החזית מורכב ממסכי זכוכית הקבועים במסגרות עץ. אותו עץ חוזר ומופיע גם בתוך המבנה בלוח המודעות ובחיפוי חלקם התחתון של קירות אולם האכילה במטרה לשמור עליהם מפגיעת ריהוט. את עבודת העץ ביצעה הנגרייה המקומית של נווה איתן. הסימטריה המאפיינת את החזית של המבנה הצנוע, מעניקה לו מראה רשמי וחגיגי, המודגש באמצעות רחבת כניסה מרוצפת ומדשאה גדולה הנפרסת בהמשך.

לעומת החזית הראשית בה נשמר קשר הדוק בין פנים ובין חוץ, מעוצבות חזיתות הצג באופן הרבה יותר מאופק. בכל חזית סדרה של ששה חלונות מלבניים וקטנים יחסית. בעורף המבנה שוכן המטבח וכן מבנה עם גג משופע ששימש לאחסנה ובתי קירור (ומשמש כיום מכולת).

במטרה לשמור על תכנית מלבנית ושלימה, נגרע משטח אולם האכילה שטח לטובת מבואה ואזור שטיפת ידיים. כתוצאה מכך תכנית אולם האכילה הינה בצורת האות ח' – דבר שפגע בקשר עין בין הסועדים, בעיקר באירועים כמו ערבי שבת, בו כולם רוצים לראות את כולם.

.

(3) סגירה

"חדר האוכל חדל לתפקד בשלבים שהוכתבו על ידי המציאות", מספר יאיר בן צבי. "בשלב ראשון עוד בעשור האחרון של המאה הקודמת חברים הפסיקו להגיע לחדר אוכל עם הניצנים הראשונים של תשלום חלקי עבור האוכל. בהמשך נשארו מעטים שבאו לארוחת בוקר ומשנת 2000 נשארה ארוחת צהרים וארוחת ליל שבת חגיגית. מספר הסועדים הנמוך הביא אותנו לסגירת המטבח ולשיתוף פעולה עם מטבח כפר רופין. אחר כך עברנו לקניית ארוחות מצוות מטבח נווה אור ישירות לחבר, וכשזה נגמר מבחינת החברים חדר האוכל נסגר. חדר האוכל נסגר בגלל שאנשים הפסיקו לבוא, זה נמשך ונמשך עד שראינו שזה חסר תכלית וב-2012 הפסיקה פעילותו באופן סופי. מאז הוא משמש רק את אורחי האירוח הכפרי בשבתות בבוקר, הוא גם משמש כמעין מועדון לאירועים כמו אסיפה והתכנסויות חגיגיות עם או בלי כבוד, או לארוחות משותפות בחגים לאחרונה ללא תשלום. המטבח מושכר לגורם חיצוני ומבנה בתי הקירור ואחסנה הפך לכל-בו".

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

(4) בית הזיכרון + בית כנסת + ספרייה + מועדון לחבר

הזיכרון היה חלק בלתי נפרד מחייהם של ראשוני נווה איתן. היות ורובם איבדו את משפחתם בשואה, הם ביקשו להנציח את קרוביהם בקיבוץ. בתחילת שנות ה-50 הוקם בתכנון האדריכל שמואל ביקלס, שהיה האדריכל שליווה את הקיבוץ, מבנה שהכיל חדר זיכרון לנספי גטו קרקוב (רבים מהחברים היו ילידי קרקוב). המבנה היה בעל תכנית וחזית סימטרית, מקורה בגג רעפים ומחובר במעבר מקורה (פרגולה) למועדון לחבר שנבנה זמן קצר קודם לכן. המבנה הורכב מאולם מרכזי בו בלטו מחזית הבניין נישות משולשות ואטומות שאפשרו הפרדה בתצוגה הפנימית. החלונות לחדר מוקמו בשתי החזיתות האחרות והקצרות (בחדר העליון מוקמו חלונות גם בחזיתות האחרות), כשבחזיתות הארוכות מוקמו רק פתחי אוורור צרים ועיליים שסביר להניח שלא סייעו מספיק לסרקולציה של האוויר במבנה. ברבות מעבודותיו נמנע ביקלס מליצור חזית שטוחה, והקפיד ליצור חזית מורכבת, אם באמצעות בליטות ואם באמצעות הורדת עמודים שהפכו את קיר החזית לאלמנט תלת ממדי. היה בכך מרכיב אקלימי, היות והקיר הצל על עצמו ומנע התחממות מיותרת, וגם היה כאן מרכיב פיסולי שהעניק למבנה חזות פלסטית, והדבר בולט בבניינים אחרים שתכנן כמו המשכן לאמנות בעיר חרוד או מוזיאון לוחמי הגטאות.

טיפול דומה בחזית העניק ביקלס מאוחר יותר גם לחזיתות בית קולין (אולם התרבות) וכן לקומה השנייה שנוספה לבניין זה. שינויים מאוחרים יותר נערכו במבנה והפתחים שייחדו אותו נפרצו ולקומה העליונה עוצבה חזית סטנדרטית שהחדירה אולי יותר אור לחדר אך פגעה בעיצובו הכללי. בחלקו הצפוני של המבנה נוסף לו חדר בקומה שנייה שהגישה אליו היתה דרך חלקו העליון של המעבר המקורה.

בהמשך, שופץ והורחב מבנה הזיכרון והוקמה שנייה הורחבה לכל שטח המבנה. חדר הזיכרון הורחב לכל קהילת הישוב ושולב בו גם בית כנסת. למה בית כנסת בקיבוץ? "כשהחלטנו לעשות חדר זיכרון רצינו ליהנות ממענק שהעמידה המועצה הדתית גם למשקים לא דתיים. תנועת הנוער 'עקיבא' אמנם היתה חילונית אבל היתה לה גישה מסורתית וגם הדור הבא שמח שיש בית כנסת שאפשר ללכת אליו ביום כיפור", מסביר בן צבי.

כיום הקומה הראשונה של המבנה עדיין פעילה, אך הקומה העליונה ריקה ואינה בשימוש. מבנה המועדון לחבר נטוש כבר שנים, הגג שלו קרס בחלקו והוא הפך למבנה מסוכן. בארכיון של ביקלס מצויה פרספקטיבה המעידה כי בקיבוץ ביקשו לחדש את המבנה. ביקלס הציעה מבנה מודרני עם מסכי זכוכית גבוהים במיוחד שהעניקו לו מראה קליל ופתוח יחסית לשני המבנים האחרים שתכנן כאן בסמוך.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

האדריכל שמואל ביקלס (1975-1909) היה מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית ויחד עם האדריכל שמואל מסטצ'קין החליף את האדריכלים העירוניים שתכננו עד תחילת שנות ה-50 עבור הקיבוצים. ביקלס שהיה חבר קיבוץ בית השיטה, ביקש לתכנן את הקיבוץ מתוך הקיבוץ עצמו, וזאת מתוך גישה כי את הקיבוץ רק קיבוצניקים יכולים לתכנן כי הם אלה שחווים את החיים השיתופיים וזר לא יבין זאת.

יצירתו המשמעותית ביותר היא "המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר" בקיבוץ עין חרוד, ורק לאחרונה כתבתי כאן על חדר האוכל בקיבוץ אילות שהוא תכנן. השבוע בברלין יוקרן בבכורה עולמית סרטו הדוקומנטרי של הינץ אמיגהולץ (Heinz Emigholz) שהופק על יצירתו וצולם בישראל ובסאו פאולו. מהסרט עולה תמונה עצובה היות ורוב המבנים שתכנן נטושים ומוזנחים. ארכיון ביקלס הופקד, קוטלג ותועד במשכן לאמנות בעין חרוד ובמסגרת זו גם שוחזרה פינת העבודה של ביקלס במשכן.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

(6) בית קולין – בית התרבות

ב-1963 הוחל בהקמת "בית קולין" – בית התרבות של נווה איתן שגם אותו תכנן האדריכל שמואל ביקלס. המימון הגיע באמצעות "קרן הלנה רובינשטיין" אותה ניהל אוסקר קולין, האחיין של הלנה רובינשטיין (שתרמה בין השאר להקמת ביתן האמנות הנושא את שמה במרכז תל אביב). אחותו של קולין, רחל שלו, היתה חברת הקיבוץ והיא שיצרה את הקשר. לאחר מותה של רחל נקרא המבנה על שמה.

ביקלס תכנן לקשר את המבנה למועדון ולבית הזיכרון באמצעות בניית זרוע נוספת של מעבר מקורה. הוקמה הכנה אך היא לא הושלמה. בנוסף, תכנן ביקלס בריכת נוי מלבנית בחזית האולם, אבל גם היא רק נותרה על הנייר ולא בוצעה. כמו בבית הזיכרון גם כאן יצר את החזיתות המוארכות כחזיתות פיסוליות ותלת ממדיות. אלא שכאן שילב פתחי חלונות צרים באותם בליטות בחזית, במטרה לאוורר את האולם שיועד לאכלס קהל גדול בו זמנית.

.

.

.

גג הזיגזג הנראה כמו ברק, מתאפיין בקו שבור ובזויות לא אחידות. זהו המרכיב הבולט במבנה והוא שמייחד אותו משאר המבנים בקיבוץ. כך הדגיש ביקלס את מעמדו של המבנה כמבנה ציבורי. ביקלס למעשה ניצל את מיקומו של המבנה לצד הכביש הראשי המקשר בין בית שאן שבמערב ובין מעבר הגבול עם ירדן שבמזרח כדי להפוך אותו לציון דרך. מעבר הגבול לא פעל באותה העת (פעילותו חזרה רק ב-1994), והנוסעים היחידים בכביש היו חברי הקיבוצים בסביבה, אבל הרושם שיצר הבניין הספיק גם לאלה. הגג המיוחד לא היה אופנתי במיוחד באותן שנים, והוא מייצג שלב נוסף בהתמודדותו של ביקלס עם החזות הפלסטית שביקש להקנות למבנים שתכנן. יותר מכך, ניתן למצוא כאן ביטוי להתמודדות שלו בין גג הרעפים המשופע והכפרי ובין הגג השטוח והמודרניסטי. כך או כך, בעשור האחרון כמה מהאדריכלים הבינלאומיים המובילים בעולם בחרו בגג דומה לקרות אתו את המבנים שתכננו.

האולם שימש לאירועים, מופעים ולהקרנת סרטים. באולם הותקנו כיסאות עץ מחוברים ברביעיות שבשלב מסוים הוחלפו ונתרמו לבתי כנסת בבית שאן. בתחילת שנות ה-80 שופץ והורחב האולם, בתכנון האדריכלים בני שוורץ מקיבוץ אפיקים ורוני פלמוני מקיבוץ דגניה א'. במסגרת העבודה נבנתה מבואה מרווחת לאולם ששימשה גם את חברי הקיבוץ כמקום העומד בפני עצמו להתכנסויות ואספות. הכוונה בפרויקט היתה להוסיף שימוש לאולם כדי להחיות אותו מעט, מפני שכמעט ולא נעשה בו שימוש ברגע שנכנסה הטלויזיה לבתי החברים.

"כשתכננו את ההרחבה לא היתה תודעה לנושא השימור אבל היה לנו כבוד לבניין", נזכרת האדריכלית רוני פלמוני. "הגישה שלנו היתה מודרניסטית ובנינו משהו שעמד בניגוד למבנה הישן, היה ניתוק בין השניים. היום לא היינו עושים כזה דבר. את התכנון התחיל בני שוורץ שהיה אחד מהאדריכלים הטובים במחלקה לתכנון של הקיבוצים וכיום הוא פרופסור באוניברסיטה בפנסילבניה. אני הייתי הצטרפתי לעבודה כאדריכלית פנים ואז הוא יצא לשליחות שממנה הוא למעשה לא חזר ואני החלפתי אותו".

אבל גם לאולם ההרחבה החדש החיים היו קצרים וברגע שחדר האוכל הפסיק את פעילותו, עברה אליו הפעילות החברתית ובית קולין הפסיק לתפקד.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

תודה לאביטל אפרת, גליה בר אור, דבורה ויאיר בן צבי, אהרן דגן, אדר' רוני פלמוני, אדר' ויטוריו קורינלדי ואדר' פרדי כהנא.

★

חדרי אוכל נוספים שבהם הסתובבתי:

.

מסדה (דב גלט)

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

יפתח (חיליק ערד)

גלאון (חיליק ערד)

דביר (מנחם באר)

אפיק (שלי ניסים)

חוקוק (שלי ניסים)

יטבתה (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

בית העמק (פרדי כהנא)

תל קציר (אילן בר אילן)

משמר דוד (אריך ראש)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

עברון (שמואל מסטצ'קין)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

נאות מרדכי (אהוד שחורי)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

דגניה א' (לאופולד קרקואר)

דגניה א' החדש (ליאון שרמן)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

כפר גליקסון (מרדכי זברודסקי, אמנון לוי)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

מגן (שמאול מסטצ'קין)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

★

ביום שלישי הקרוב 14.2 בשעה 11:00 אקיים הרצאה חד-פעמית על אדריכלות ביפו. בהרצאה אתייחס באמצעות 10 מבנים להתפתחות האדריכלות החל מהמאה ה-20 ועד היום. מחיר כניסה: 60 ש"ח.

.

★

.