וירג'יניה

המשך יום 7#

יצאנו מוושינגטון מערבה דרך בית הקברות ארלינגטון, ונהגנו לאורך כביש 66 המפורסם. הדרך הפכה מהר מאוד לכפרית וירוקה, ומכל עבר צצו שלטי פרסומת ליקבים שבאיזור. החלטנו בספונטניות לצאת מהכביש המהיר ולהיכנס לאחד היקבים, וגילינו דרך שמתפתלת כמה קילומטרים בתוך היער עד לבית חווה מקסים שצמוד אליו כרם גדול ויקב קטן בשם Philip Carter.

קנינו שתי כוסות יין וישבנו לשתות בחוץ בזמן שהילדים שיחקו בכדור הפוטבול שאיתמר קנה לעצמו. היה רגע קסום, מסוג הרגעים שמזכירים לך שאתה בחופשה…

משם המשכנו לעיירה Strasburg, שנמצאת בכניסה לפארק הלאומי Shenandoah, מרחק כשעה נסיעה. הגענו מוקדם יחסית והילדים שמחו שהיה להם זמן לבלות בבריכה של המלון. התוכנית לימים הקרובים היא להיכנס לפארק ולעשות כמה מסלולי הליכה לפני שנמשיך הלאה.

יום #8

אחרי כל הערים שהיינו בהן, את היום ומחר נקדיש לטיול בפארק הלאומי שננדואה. הפארק הוא למעשה יער עצום שמכסה את רכס ה-Blue Ridge המפריד בין וירג'יניה למערב וירג'יניה (כן זה מבלבל, אבל יש גם מדינה בשם וירג'יניה וגם מדינה בשם מערב וירג'יניה). במרכז הפארק עובר כביש שנקרא Skyline Drive ולצידו משתרך שביל האפלאצ'ים הנודע (מסלול מטיילים  הנמשך לאורך 3,500 ק"מ וחוצה 14 מדינות מג'ורג'יה ועד מיין). הכביש מאוד מפותל והמהירות המותרת בוא היא 45 קמ”ש. אומרים שבאוגוסט ובתקופת השלכת באוקטובר הוא פקוק מאוד.

לאורך הכביש יש אינספור נקודות תצפית, ויותר מ-800 ק”מ של שבילי הליכה בדרגות קושי שונות. בכניסה הצפונית לפארק יש מרכז מבקרים בשם Dickey Ridge visitor center ועצרנו שם כדי להצטייד במפות ובהמלצות על מסלולים.

ביקשנו מהריינג'רית המלצה למסלולים מעגליים עם נופים יפים, מפלים ובאורך של כשלוש שעות, והיא נתנה לנו כמה הצעות. אבל לפני שהתחלנו את המסלולים עשינו סטייה קלה לכיוון העיר Luray שם נמצאת אחת ממערות הנטיפים הגדולות והיפות בעולם (כך אומרים). בניגוד למערת הנטיפים בישראל, פה מותר ורצוי לצלם:

המערה התגלתה ב-1878 על ידי שני אנשים שהלכו במקרה באיזור והבחינו בחור בקרקע שיוצא ממנו אוויר קר. כשחפרו טיפה הם נפלו פנימה וכך גילו את המערה העצומה, שלידה מערת הנטיפים של ישראל נראית כמו קופסת גפרורים. הסיור במערה מודרך ולמדנו בו פרטי טריוויה מעניינים, כמו למשל שהזמן הדרוש ליצירת ס”מ אחד של נטיף/זקיף הוא 120 שנה!

המדריכה גם סיפרה לנו שבאחד האולמות במערה התגלו עצמות של אישה והייתה חידה גדולה איך הן הגיעו לשם. אחת הסברות הייתה שהיא למעשה הראשונה שגילתה את המערה, אבל לא הצליחה לצאת ומתה שם. האפשרות הזו נפסלה משום שלמערה אין שום פתח כניסה טבעי. האפשרות המקובלת היום היא שהאישה פשוט נקברה בקרקע מעל המערה, והגשמים סחפו את העצמות שלה פנימה דרך אחד הסדקים.

אחרי הביקור במערה חזרנו לפארק והתחלנו ללכת. מאחר שאיתמר לא הרגיש כל כך טוב, את המסלול הראשון – Stony man trail – עשינו בגירסה המקוצרת שלו, שכללה עלייה לפסגה ותצפית מהממת.

אחר כך עשינו מסלול קצר נוסף בשם Limberlost Trail שהיה די מישורי וקל. הריינג'רית הבטיחה לנו שביער יש מלא דובים, אבל חוץ מקקי של דובים לא ראינו כלום. ממש לא דובים ולא יער. בעצם יער כן, דובים לא.

אחרי שני המסלולים האלה כבר היה מאוחר ונסענו למלון. הזמנו מראש מלון בלב שמורת הטבע (אחד מתוך שני מלונות שיש פה, שנקרא Big Meadows Lodge) וקיבלנו צימר עץ בסיסי אך מיוחד בלב היער. בהיעדר אפשרויות אחרות, אכלנו ארוחת ערב במלון. בהיעדר טלוויזיה ואינטרנט בחדר הלכנו לישון מוקדם. אמרו לנו שבלילה הדובים עשויים להגיע לשטח המלון, אז נקווה לטוב…

יום #9

בצימר העץ הכפרי שלנו אין ארוחת בוקר, אז התארגנו מראש על קורנפלקס, חלב, מיץ תפוזים ועוגיות. אחרי הארוחה יצאנו למסלול שבחרנו להיום שנקרא Rose River Loop ועובר דרך שני מפלים: נ ו-Dark Hollow Falls. המסלול, שאורכו ארבעה מייל (כ-6.5 ק"מ) התחיל מקסים. מוצל, מישורי והגענו די מהר למפלים.

אבל אז התחלנו לפטפט ולא שמנו לב שלקחנו את הפנייה הלא נכונה, עד שמצאנו את עצמנו הולכים במסלול אחר מזה שהתכוונו ללכת בו. למרבה הבאסה, גילינו את הטעות רק אחרי שהתקדמנו מלא והיינו צריכים לעשות את כל הדרך בחזרה, בעלייה כמובן. לעשות סיפור ארוך (מאוד) קצר, הלכנו 17 ק"מ במקום 6!! היה קשה בטירוף, אבל לזכות הילדים יאמר שהם עשו את זה כמו גדולים (כמעט) בלי להתלונן. אולי כי ברגעים הקשים אלון אמר להם שאחרי המסלול נלך לעשות קניות באאוטלט…

מאחר שהבטחות יש לקיים, אחרי שיצאנו מהפארק עשינו את דרכנו מזרחה – לתחנה הבאה, וירג'יניה ביץ' – ובדרך עצרנו באאוטלט המובטח. אחרי שופינג בקטנה (נעלי ספורט לי, build a bear לגיא) הגענו סוף סוף למלון הרוגים אחרי יום מתיש. במלון חיכתה לנו הפתעה נעימה: שידרגו אותנו לסוויטה מהממת עם שני חדרי שינה עצומים בגודלם, סלון, שתי אמבטיות ומטבחון. למרות הפיתוי להיכנס יש למיטה, אזרנו כוחות ויצאנו לארוחת ערב ב-cheesecake factory. היה באמת יום קשה…

יום #10

הבוקר התעוררנו ב-9. כלומר אלון התעורר והעיר אותנו, אף שמצידנו יכולנו לישון גם עד 12. החדר היה באמת מפנק והיה מאוד קשה לעזוב.

אחרי ארוחת הבוקר נסענו לטיילת המפורסמת של וירג'יניה ביץ', שאורכה כ-4.5 ק"מ. הטיילת ממש יפה ויש בה רצועת חול רחבה ונקייה, מצילים בבגדי ים אדומים כמו במשמר המפרץ, מלא מלונות מסעדות והמון אנשים שרוכבים על אופניים.

שכרנו אופניים משפחתיים כדי לעשות טיול על הטיילת ומה אני אגיד לכם, זה היה קשה ממש. כולם האשימו את כולם שהם רק עושים כאילו ולא מדוושים בכוח, ובנוסף מה שנראה כמו מישור היה במציאות עלייה בלתי נגמרת. אחרי הטירונות שעשינו אתמול, לאף אחד לא היה חשק להתאמץ יותר מדי, אז אחרי שעה החזרנו את האופניים והלכנו למול לעוד קצת שופינג (כמה שטחי מצידנו).

אחר הצהריים נפרדנו מווירג'יניה ואנחנו בדרכנו דרומה לקרוליינות. הנה כמה תמונות מווירג'יניה הפוטוגנית: