אותיות חקוקות הן תופעה עדיין נדירה בעברית, אך מרתקת מאוד. ברשומה הזו ארחיב על מחקר שאני עושה על אותיות עבריות חקוקות ועל הצורניות המיוחדת שלהן, וגם אחשוף גופן בתהליך יצירה.

1. אותיות חקוקות של לירון לביא.

מתישהו אצור פוסט שכולו לינקים טיפוגרפיים. אבל, לעניין: לירון לביא פתחה בלוג חדש העוסק בלימודי התואר השני לעיצוב פונט (!!) באוניברסיטת רידינג שבאנגליה.

הבלוג עוסק ברובו בעיצוב גופנים לטיניים, אך ישנם כמה רשומות העוסקות גם בעברית. בין השאר הרשומה המעניינת הזו העוסקת בנסיון חקיקת אותיות עבריות ולועזיות, עם הפתרון המעניין מאוד של שיכול המילים "open" וְ "סגור". מתבררת הבעייתיות שבחקיקת אותיות עבריות, מכיוון שאלה נולדו במשיכת הקולמוס על הנייר, ולא בדומה לאותיות הלטיניות שחייבות את צורתן (בחלקן) לאות הרומאית החקוקה (כמו בעמוד טריאנוס).

כאשר אני מדבר על אותיות חקוקות, אני לא מתכוון לאותיות מובלטות או שקועות, שהרי כאלה ניתן למצוא למכביר. אני מתכוון לאותיות שנחקקו בחומר ביד אמן, ומתכתבות עם החוּקיות שבחקיקה לפי המסורת הלטינית. אותיות עבריות שכאלה אפשר למצוא בבתי העלמין היהודיים שבאירופה, ושווה לחקור בעניין זה. אדרבה, העדויות לאותיות עבריות חקוקות נחשפות בחפירות ארכיאולוגיות גם כיום, למרות כי איכות החקיקה והאות אינן משתוות לדוגמאות לטיניות בנות זמנן.

2. עדה ירדני

ב"ספר הכתב העברי", כותבת עדה ירדני:

שני הסוגים העיקריים של כתובת אבן הן כתובות בתבליט, שבו האותיות בולטות והשטח שמסביבן סותת, וכתובות חקוקות. כדי להכין כתובת לביצועה באבן יש לעצב את האותיות כך שהסתת יוכל להעביר את צורתן אל האבן. לשם כך כדאי לשרטט אותן על נייר שקוף גדול. אם נתבונן בכתובת על אבן נבחין בשתי צורות בולטות של חקיקת המשיכות. האחת היא חקיקת המשיכה באופן שכח רוחבה מרוקן מתוכנו והיא מתוחמת בקירות ישרים:

הצורה השנייה היא חקיקת המשיכה באופן שקירותיה משתפעים ויורדים אל עבר הציר המרכזי שהוא המקום העמוק ביותר. במקרה זה נשים לב שבקצות המשיכות הציר מתפצל לשנים ונמשך אל עבר הפינות:

בעיצוב הכתובת לחקיקה כזאת המעצב יסמן גם את הצירים המרכזיים. להלן דוגמה של עיצוב אות לחקיקה על אבן:

(תמונות וציטוטים מתוך: ירדני, עדה [1991] ספר הכתב העברי, ירושלים: כרטא)

3. מוזיאון רוקפלר.

נסיונות ראשוניים שנעשו בחקיקת אותיות עבריות עד שנות השישים ניסו לשוות לאנדרטאות ומבנים אופי ממלכתי שכה היה נחוץ למדינה הצעירה בראשית דרכה. תוך כדי עבודות אלו, הוכיחו המעצבים והמעצבות את הטעויות האפשריות וגם את האפשרויות הטמונות באותיות החקוקות, ויופי זה לא פוּתח כהלכה עד היום. הדוגמא הראשונה היא האותיות שחקק אריק גיל במוזיאון רוקפלר בשנת 1932 לערך:

בשנת 1932 הגיע ארצה, כמין "עליה לרגל" פרטית, וישב בירושלים. בהשפעת המושל הבריטי החל מתת עשרה תגליפים חקוקים באבן, הקבועים בקירות מוזיאון רוקפלר. כאן החל מתענין באות העברית והחל מעצב את האות העברית שלו שהופיעה בתגליפיו, בלא שהבין כלל את השפה או את עקרונות האות העברית.

(הציטוט לעיל והסריקות להלן – תמרי, איתי, אות עברית חדשה, אוניברסיטת תל אביב, הגלריה האוניברסיטאית, הפקולטה לאומנויות, אדר־אייר תשמ"ה)

▲כותרות לאולמות שסיתת אריק גיל ושִמשו בבסיס עיצוב האות "גיל". בהשוואה לאות הלאטינית, ניכרת דוֹמוּתה בתגיה וביחסי הגודל של אותיותיה. ניכר בו, במעצב, שלא ירד לעומקם של ההבדלים בין "ד" ל"ר".

▲בשתי דוגמאות אלה ניכר עדיין שהאות העברית לא הגיעה בעת סיתותה לשלבי עיצוב סופיים. כך למשל, האות מ"ם סותתה בשתי הכתובות ביחסי גודל שונים (השגיאה שסותתה, מעידה על אי־הכרה של השפה ואולי גם על חוסר־הקפדה מספיק מצד המזמינים).

▲כתובות עבריות אלה כוסו בעת שהמקום נשלט בידי הירדנים, ורק לאחר מלחמת ששת הימים שבו ונחשפו מחדש.

כאמור, כפי שמציין ד"ר אתי תמרי, לא מדובר בנסיון מוצלח, שכן הוא נוצר על ידי מעצב שלא היה בקיא ברזי האות העברית.

תמונות צבעוניות מתוך הבלוג של יאנק יונטף:

בתמונות ניתן לראות כיצד הבדלי העובי הלא חריפים ונקיון הקו עוזרים לאות (במיוחד הערבית והלועזית) לתפקד בצורה טובה תחת החוקיות של החקיקה.

4. אותיות חקוקות כאופציה לגופן ראווה.

כהמשך לנסיון זה, ראו את הדף מתוך "כתב אמנותי עברי" (את הדף הספציפי הזה תרם אורי ליבני)מ1955, המעלה אפשרות של אותיות ראווה מודפסות המחקות את האותיות החקוקות. המעניין הוא שכתב זה, הקרוי "כתב אבן עתיק" (ומעליו "כתב ירושלמי חדש") מזכיר מעט את הכתב החקוק במוזיאון רוקפלר (ראו את האותיות אל"ף ופ"ה).

5. בית דיזינגוף.

הדוגמא הבאה נלקחה מוויקיפדיה, והיא לוחית הזיכרון בכניסה לבית דיזינגוף, המנציחה את הכרזת העצמאות. ב-1958 עיצב פרד פאוקר את הלוח ״עשר שנות ישראל״ בבית דיזנגוף בת״א. [מקור]

ייתכן כי החוקיות של החקיקה מסתדרת טוב עם קונטרסט עוביים חלש (כלומר הבדלי עובי שאינם חריפים) ולכן ייתכן כי האות מטיפוס אשכנזי לא תצלח למטרה זו, מכיוון שקווים דקים מקשים על החקיקה להגיע לעומק הדרוש, וקווים עבים במיוחד ייראו לא מתאימים וידרשו עומק חריג. לצערי אני לא מבין בחקיקת אותיות ולכן צריך להביא טענה זו לידי נסיון. בנוסף, אני לא בטוח שלמרות הדוגמאות ברשומה זו, הכתב צריך להיות זוויתי ומשולש. האותיות החקוקות הרומאיות מורכבות גם מעיגולים ואליפסות.

בכל אופן הכתב בבית דיזנגוף יפה, ויש בו תמימות של תחילת הדרך. הוא מזכיר כתבים עבריים עתיקים חקוקים ובפסיפסים, כמו אלה שציין

6. משה שפיצר במאמרו "על האותיות שלנו":

כתובת ריפריזנטאטיבית על גבי לוח אבן מסותתה יפה, ששימשה על פי תוכן הכתובת לסתימת כוך בו נטמנו עצמות עוזיה מלך יהודה ('לכה התית טםי עוזיה מלך יהודה ולא לםפתח'). האותיות הא, מים, טית, ומים סתומה מראות צורות קדומות. לעומת זאת מורגשת הנטיה ליישור הקווים והשואתם זה לזה (תקופת בית שני). בעיבוד הזוויות יש אולי לראות השפעה של כתובות אבן רומיות או יווניות.

שני שברי המצבות נבחרו מתוך מספר רב של שברים דומים שנשתמרו בדרום איטליה, שהיתה בזמנם תחת שלטון ביזאנטיון, וכולם מוצאם מן המאה התשיעית. באותה תקופה ממש קם באותם סביבה מרכז של תרבות עברית מחודשת, המיוצג לפנינו בשמות כגון שפטיה בן אמיתי, אמיתי בן שפטיה, שבתי דונולו, והוא המרכז הראשון של תורה ושל פיוט באירופה הידוע לנו יפה הן משרידי יצירותיו, הן מתוך 'מגילת אחימעץ' המתארת אותו תיאור חי ונאה. משם התפשטה התרבות העברית כנראה תחילה לחלקיה הצפוניים יותר של איטליה ומכאן לאשכנז.

הכתב שעל גבי המצבות משמש לנו דוגמא קדומה ביותר של כתיבה עברית שנשתמרה לנו באירופה. ואם כן יש בה משום סיום – באשר חוזרים בה הסימנים שמצאנו בכתיבה המזרחית – ויחד עם זה התחלה, שבהמשכה ניפגש בכתובות של המאה השתים עשרה מגרמניה. הכתבה במצבה הזו מעודן מאד ונראה לנו כדוגמא מצויינת לכתיבה של התקופה. המצבה הניתנת בתמונה למעלה (תמונה קודמת) כתובה כתב פחות מעודן אבל מצויינת בצורות ברורות מאד.

(מקור: שפיצר, משה, "על האותיות שלנו", מתוך – עלי עי"ן, מנחת דברים לשלמה זלמן שוקן אחרי מלאות לו שבעים שנה, ירושלים תש"ח-תשי"ב.)

כמה נקודות מעניינות בנושא זה מתוך הספר של ירדני (ירדני, עדה [1991] ספר הכתב העברי, ירושלים: כרטא):

"אין קשר בין המורפולוגיה של האותיות לבין הבחינה הכמותית – גודל האותיות או סידורן על משטח הכתיבה, אם זה עמוד בספר או מגילה או מצבה […] כך למשל, כתוצאה מחיקוי של חריטת אותיות לאטיניות נוצרו באותיות העבריות לעתים צללים הנראים כעיבויים בקצות הקווים.

הכתבים החקוקים שנראו לעיל מזכירים כמה מהכתבים שסיקרה ירדני בספרה, כמו 'כתב כתובות קבורה מן המאות ה־3 וה־4 לסה"נ', ו'כתב גלוסקמאות הרודיאני מהודר' (30 בקירוב לפני סה"נ ־70 לסה"נ), וייתכן כי ה"כתובות הממלכתיות הציוניות" של קום המדינה קשורות לאוצרות שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות (בין השאר למגילות ים המלח שנתגלו בשנים 1947-1956).

7. היכל הספר.

את יצירת המופת הזו מצאתי בכניסה להיכל הספר המשמש מקום תצוגה למגילות ים המלח במוזיאון ישראל. שם מעצב האותיות או החקק אינו ידוע (אשמח אם מישהו יודיעני על זהותו).

למרות האשליה האופטית, האותיות חקוקות (כלומר שקועות ולא בולטות).

הנה עוד לוח המציין את שמות האדריכלים באותו מקום, המציג אותיות דומות אך פחות מושקעות.

טיפוס האות מוכר, וכנראה שאוב ישירות מאותיות בשם "אוניברסאל" המופיע ב"כתב אמנותי עברי", הלוגו של כתב העת קדמוניוֹת, אותיות מתכת בספריה הלאומית, ועוד עטיפות ספרים משנות השישים. מכיוון ש"כתב אמנותי עברי" נוצר כחוברת "השראה" למעצבים וסטודנטים, סביר להניח שכל מעצב יצר וואריאציה שונה מעט, וזו אולי הגדוּלה של העיצוב בתקופה שלפני הלטראסט והגופנים הממוחשבים – האותיות אמנם לא היו "מושלמות" ואחידות, אבל הן המשיכו לצמוח באופן כמעט דרוויניסטי.

אותיות מתכת בספריה הלאומית

[מקור]

8. גופן "היכל".

זהו גופן שנמצא בתהליך יצירה ושפצור, ולכן העבודה עוד רבה. למרות שאני מודע לבעייתיות של חשיפת תהליך עבודה על גופן לפני השלמתו (לצערי תופעת ה"השפעה הישירה" רווחת בתעשייה), אני מאמין בשני דברים: הראשון הוא הטוּב של בני האדם, והשני – כי הידע שאני מעביר יכול לעזור לכל אוהבי הטיפוגרפיה העברית, ואולי גם הערות שאקבל בשמחה יחכימו אותי. הגילוי הנאות הוא שאין לי אי אלו זכויות על האותיות ולכן אני לא בטוח שאוכל למכור את הגופן בעתיד, אבל העניין בבירור.

9. עמוד טריאנוס

אי אפשר לעסוק באותיות חקוקות ולא להזכיר את האבא של האותיות החקוקות הלטיניות, עמוד טריאנוס (Trajan's Column), שממנו צמח הגופן Trajan שעיצבה קרול טוומבלי בשנת 1989 עבור חברת אדובי – גופן אחד לשלוט בכולם (הגופן בה"א הידיעה של כרזות הסרטים ההוליוודיים, הנושא בחובו את התחושה האֶפּית והמיתולוגית שהסרטים מנסים להעביר לצופה).חשבו על האפשרויות אם היה לנו טרייג'אן עברי (עברי באמת, לא מורכב מחלפים של גופנים לועזיים) (חשבו על זה כקול קורא).

קצת על העמוד מוויקי:

עמוד טריאנוס (באיטלקית: Colonna di Traiano) הוא אנדרטה שהוקמה ברומא על ידי אפולודורוס מדמשק במצוות הסנאט הרומאי. האנדרטה ממוקמת בפורום טריאנוס על גבעת הקווירינאל צפונית לפורום הרומאי. האנדרטה הוקמה בשנת 113 ותבליטה מתאר את ניצחונו של הקיסר טריאנוס בכיבוש דאקיה.

[מקור התמונות]

הגופן טרייג'ן והופעתו בכרזות

[מקור]

10. הומאז'

אני מצרף עוד הפתעונת. את העמוד הבא עיצבתי בקטלוג פונטייפ כאשר נדרשתי ליצור עיצוב המבליט את איכויותיו של הגופן קמומיל, שלמרות שמו העדין מצאתי בו איכויות של אות חקוקה. התמונה השלישית היא של סקיצה שבסוף הוצאה מן הקטלוג הסופי, והיא נוצרה מן הטקסט המתורגם של הכתובת בעמוד טריאנוס.

11. סיכום

התחלתי עם החקיקה החדשה של לירון לביא, ואז העמקתי לכתבים של עדה ירדני ומשה שפיצר, ולתופעות חקוקות בהיסטוריה הישראלית כמו אותיות הרודיאניות וחקיקות עבריות קדומות, וכלה בתופעות אחרונות כמו בית דיזינגוף, מוזיאון רוקפלר, והיכל הספר. הצבעתי על המקור האפשרי של האותיות הממלכתיות של היכל הספר המפיעות בעוד מקומות ועיצובים. סיימתי עם גופן "היכל" בעבודה שמקורו באותיות "היכל הספר", ועם הומאז' לעמוד טריאנוס בקטלוג פונטייפ.

יש משהו שמרתק ומרגש אותי באותיות המעוצבות לחקיקה, וכאלה שמאזכרות את האופי הממלכתי הזה*. האווירה הממלכתית נותנת לך תחושה של משהו רם ונישא שאתה יכול להסתכל עליו בהערצה, כמו רעיון או איש שאתה מעריץ. מצד אחד קצת קליגרפי, מצד שני מאוד נקי וברור, רזה מעט, עוקצים מרומזים, עומד איתן.

ירונימוס

* באותו נושא, לא בכדי קראתי לבלוג הזה "הלשכה" בחצי תקווה וחצי חיוך, שאולי יום אחד תהיה לשכה אמיתית לטיפוגרפיה העברית, אבל עוד חזון למועד.