חיידק חדש בישראל: מאוד לא נעים להכיר את הקְסִילֵלָה
אלון גונן: לפני שבוע פרסמנו סקירה רחבה של ד"ר ישי נצר על כנס גפן יין של שה"מ ומו"פ צפון. בכנסים כאלה בדרך כלל סוקרים בקצרה מחקרים שונים, וחידושים שנמצאים על המדף בכל הקשור לענף גפן יין. קראתי כמה פעמים את הרצאתה של ד"ר תרצה זהבי משה"מ על חיידק הקסיללה (Xylella) והיה לי דז'ה וו, די מפחיד למען האמת. לא יכולתי שלא להבחין בפאניקה ששידרו דבריה של ד"ר זהבי, שהייתה מאוד דומה לפחד לפני כמה שנים מוירוס ליפרול 3 שאיים להשמיד את תעשיית גפן היין, ואלמלא פעולות נמרצות ומאוד אגרסיביות של המועצה לגפן היין בישראל בראשות צחי דותן, לא בטוח שהיום היינו יכולים לייצר יין בכמויות של מיליוני בקבוקים בשנה.
ד"ר זהבי חשפה חיידק חדש שמהווה איום ממשי ורציני על ענף היין הישראלי, והפעם מדובר בחיידק המועבר על ידי ציקדות. אם נסכם זאת בלשון העם, הוא בעצם "מייבש" את הגפן וגורם לה למות, והמונח המקצועי הוא "מוצצי עצה". בדבריה היא שמה דגש משמעותי על סוגיית חיידק הקסיללה, שנמצא בעיקר בכרמי הצפון ומהווה איום רציני על בריאות הגפנים וקיומן. חיידק זה מוגדר כנגע הסגר במדינות רבות בעולם, וביניהן ישראל. במסגרת זו בוצע סקר קסיללה ארצי בגפן מאמצע יולי עד תחילת אוקטובר 22, בו נסקרו כ- 18% מתוך כ- 6750 חלקות בישראל. באזור החשוד – גליל ורמת הגולן נסקרו 32% מהחלקות. כמו כן, החל מ- 14.7.22 נלקחו 850 דגימות גפן מכל הארץ. מתוכן נמצאו 290 דגימות חיוביות (נגועות), ובוצעו פניות לבעלי עניין ב- 35 מקרים של גפנים חשודות.
סימני ההדבקה בחיידק קסיללה מופיעים לרוב חודשים רבים ואף שנים לאחר האילוח הראשוני, והם כוללים הצהבה של העלים המתבטאים בכתם שמתחיל על פי רוב משולי העלה, ומתקדם לכיוון פנים העלה, צריבת עלים, עיכוב גדילה ונינוס. תסמין נוסף, הבולט בעיקר לפני הבציר, הוא אשכולות שהגרגרים בהם הצטמקו. בגפנים הנגועות בקסיללה, נשירת העלים אינה רגילה, ובמקום שהפטוטרת תתנתק מהזמורה, מופעלת רקמת הניתוק בין הטרף לפטוטרת, ומה שרואים הן פטוטרות ללא טרפים, ובהמשך, כאמור, תמותת תאים בשטחים נרחבים של העלה ומוות של הגפן.
חיידק הקסיללה זוהה לראשונה בישראל בקיץ 2016 במטעי שקדים באזור עמק החולה, על ידי השירותים להגנת הצומח. התרחיש הראשון שהועלה הוא שגורם המחלה חדר לישראל בחומר צמחי נגוע, כנראה מוברח על ידי מגדלים או שתלנים מאזור זה. אותו חומר לא עבר הסגר, ולכן לא זוהה בזמן והצליח להתפשט מהשקדים גם לגפנים. התרחיש השני הוא שציקדות נגועות הגיעו מדרום לבנון, ואף חושדים כי היו מספר אירועי חדירה ממקומות שונים בגבול הלבנוני.(כן, גם זה חודר משם)
מחלות הנגרמות על ידי קסיללה מוכרות ביבשת אמריקה כבר למעלה ממאה שנים, והפונדקאיות המרכזיות הנתקפות הן גפני יין בצפון אמריקה, ואיתן הדרים בדרום אמריקה ובעיקר בברזיל. ארה"ב השקיעה מיליוני דולרים במחקרים ובחומרי הדברה מסוגים שונים כדי למגר את החיידק, אבל עדיין לא נמצאו פתרונות יעילים מספיק להתמודדות איתו. ההערכה היא כי בארה״ב לבדה הנזק המצטבר מהמחלה הוא כ- 104 מיליון דולר מדי שנה. כאשר החיידק החל לפגוע במטעי זיתים בדרום איטליה הבהלה הייתה עצומה. מספר שנים לאחר מכן החיידק תקף את מטעי השקדים בצפון איטליה, ונכון להיום הוא זולג לפגיעה בכרמי הענבים.
המטרה הנוכחית של שה"מ והשירותים להגנת הצומח, היא לעבור בכל הכרמים, לזהות את הגפנים הנגועות בקסיללה ופשוט לעקור אותן. האיחוד האירופי פועל להכלת המחלה באמצעים שונים, חלקם קיצוניים למדי, כדוגמת הסרה של כלל העצים והגפנים הנמצאים ברדיוס של 100 מטר מכל עץ או גפן נגועה. כמו כן הנחה האיחוד האירופי לפעול בנחרצות ובאלימות נגד הווקטור, על ידי ריסוסים אינטנסיביים בקוטלי חרקים מאוד חזקים, ועל ידי טיפול בעשבייה חד שנתית, המהווה פונדקאית לווקטור בתקופת החורף-אביב. אולם על אף מאמצים אלו, ממשיכה המחלה להתפשט באיטליה, ומדברים כרגע על כך שהמחלה נצפית בצפון מעל 120 קילומטרים מהמקום בו זוהתה לראשונה.
אצלנו בארץ נערכה פגישה בנושא קסיללה בשקדים ובגפנים, בה השתתפו ד"ר תרצה זהבי, ראובן בירגר – מדריך ומומחה לשקדים וזית, גל ברוקר – רשות הגנת הצומח, משה גלבנד – רכז הגנת הצומח ביחידה לחקלאות וחדשנות גולן, וברוך זמר – רכז ההדרכה של הוועדה החקלאית במועצה אזורית גולן.
לפי פרוטוקול הפגישה שקיבלנו, ד"ר זהבי ביקשה מספר פעמים לעבור על כל עצי השקדים כדי לזהות עצים חשודים, ואף ציינה שבתחום הגפן מבצעים בכל שנה מעבר רגלי מהיר בכרמים שניטעו משנת 2009, ואם רואים תופעות מיוחדות עוקרים מיידית. לפי אותו פרוטוקול ניתן היה לחוש את אי הנוחות של שאר המשתתפים מבקשתה של ד"ר זהבי, והם הציעו חלופות לבדיקה של כל עץ. בהמשך היא ביקשה בי לקיים יום עיון על הווקטור בשקדים, זיתים וגפנים. הסיבה לכך: בגולן נטועים כ-5000 דונם שקדים, ויש לדאוג להעלאת המודעות של הפקחים כדי שיצליחו לעבור בכל השורות במטע בתקופה המתאימה לזיהוי הבעיה.
נכון להיום, במועצה לגפן היין בישראל ובשירותים להגנת הצומח לא ממש ישנים טוב בלילות בגלל החיידק, ובמסגרת זו בחנו השנה מספר גישות להתמודדות עם המחלה. הגישה הראשונה הייתה סניטציה – הועמדו ניסויים בשתי חלקות מסחריות כדי לבחון בהם עקירה סימפטומטית בלבד, שעשויה להשפיע על המשך ההפצה של המחלה במרחב. בהמשך בחנו את היעילות של שלושה טיפולים שונים בריפוי של עצים נגועים, אבל כל האמצעים שבחנו לא היו יעילים, ולא הובילו להבראה בעצי השקדים והזית.
כאמור, ענף הגפן מבין שכרגע אין פתרונות ביולוגיים, וריסוסים לא עוזרים. לכן יש צורך בפעולות של זיהוי ועקירה בלי חמלה, ואין סיבה לחכות שנים כפי שעשו עם הליפרול 3. כרגע הגפנים המועדות לפורענות הן זני פרנץ' קולומבר, קריניאן וסירה, אבל לא רק אלה ייפגעו.
מה שמתחייב כרגע בשלב הראשון, הוא זיהוי אמין ומדויק של הגפנים הנגועות. רצוי, במידת האפשר, לזהות את הצמחים הנגועים עוד לפני שהם מפיצים את המחלה, וככל שהזיהוי נעשה מוקדם יותר כך טוב יותר. בשלב השני יש להגיע למצב של הפחתת מקור המידבק, וכדי להשיג זאת יש להשתמש בחומר ריבוי בריא. במידה שכבר יש צמחים חולים, צריך להרחיק ולהשמיד אותם, ולבצע טיפול מונע להפחתת קצב ההדבקה של הצמחים הבריאים, על ידי ריסוס בתכשירי הדברה מגינים שמטפלים במערכת החיסון של הגפן.
בסוף 2019 התקבלה בשירותים להגנת הצומח החלטה להורות על עקירתם של כלל עצי השקד אשר נמצאו נגועים בקסיללה. על פי חוק השירותים להגנת הצומח, הם יכולים להורות על כך, ולהפעיל פקחים וקבלנים כדי לעקור כל צמח אשר עלול לסכן את החקלאות בישראל.
מדובר בחיידק אלים שלא יודעים איך לטפל בו בצורה ביולוגית, ובעולם כורתים בגללו אלפי דונמים של שקדים, זיתים וגפני מאכל ויין. נדרשת תשומת לב רבה לדברים של ד"ר תרצה זהבי שהניפה דגל אדום בנושא, למרות שלא כולם תמימי דעים איתה. לרוב מדובר בבעלי אינטרסים, כמו כורמים וחקלאים שמבינים שמדובר בהרבה מאוד כסף שירד לטמיון, והמדינה לא ממש תשלם עבור העקירה והשתילה מחדש.. צחי דותן מנכ"ל המועצה לגפן יין בישראל מודאג, והוא צריך להיות מודאג. ליפרול 3 עדיין עושה שמות בענף, ועכשיו יש זן חדש של מחלה שצריך לשים לב אליה.
לכתבה זאת נעזרנו בשיחה עם צחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין ובאתר משרד החקלאות
זוכרים שלפני שבוע הצפון היה מושלג?
השלג בצפון רמת הגולן משך בסוף השבוע שעבר מטיילים רבים שנהנו מהנופים המושלגים, זרימות הנחלים והיצע קולינריה ויין ביקבים. עופר בהט, יינן ובעלים של יקב בהט בעין זיוון היה מרוצה מהשלג והקור "שישביח את ענבי היין בכרמים, הזקוקים להרבה מנות קור שמהוות תנאים אידיאליים לענבים משובחים שיבשילו בקיץ"".
בהט הינו יקב בוטיק משפחתי כשר למהדרין, שמייצר כ-20,000 בקבוקים בשנה מענבי כרמים בעמק קוניטרה ולמרגלות הר בנטל בצפון רמת הגולן בגובה של יותר מ- 1000 מטר, מזני גוורצטרמינר, קברנה סוביניון, מרלו ושיראז, וחרמונית – בלנד המורכב מארבעת הזנים.
פרטים והזמנות כאן
אלון גונן בסומלייה 2023: הרבה הפתעות ושינויי מגמה
תערוכת סומלייה 2023 הסתיימה ברביעי בשעת ערב מאוחרת, עם ייננים ומטעימים מותשים מעשרות יקבים שמזגו מאות סוגי יין, אך חלקם הגדול מרוצים.
את היום הראשון הקדשתי ליינות בציר 2022, הסנוניות הראשונות, אלה שמתחילים להגיע למדפים רק עכשיו, ומבחינתי היו הדרך להבין איך באמת הייתה שנת בציר 2022.
מצאתי הרבה הפתעות, ואפילו שינויי מגמה אצל כמה מהיקבים הגדולים, ואני מתייחס בעיקר להבנה שחייבים למצוא את האיזון בין עשיית יינות לבנים חומציים, הדריים וקלילים לשתייה, לבין גוף ועומק. זה בא לידי ביטוי ביינות הצעירים שכבר הוטעמו, ואותי מעניין האם המגמה תימשך גם בשאר היינות.
התעכבתי ארוכות אצל היינן אבי פלדשטיין בטעימת אורך של זן הדבוקי, זן שאני באופן אישי לא מחסידיו בגלל אופי הפרי שבו או מורכבותו. אבל כשטועמים יינות ותיקים שלו מבינים את יכולת ההתיישנות של הזן, ויכולתי סוף סוף ליהנות מנוזל שאפשר לקרוא לו יין (ביקורת טעימת כל יינות יקב פלדשטיין תתפרסם בשישי הבא).
זה המקום לציין את היחס הבאמת מדהים של צוות יקב תבור לבאי התערוכה, עם מגנומים ודאבל מגנומים של יין הדגל שלהם 'מלכיה' על ציר הזמן. מעבר לביקורת יין שתתפרסם בשישי הבא, אני יכול לציין שיינות אלו עושים כבוד גדול לתעשיית היין הישראלית. זה לא ברור מאליו שיקב שולף מהארכיון כאלה יינות. התפעלות הטועמים הייתה גדולה, ושוב תודה ענקית ליקב תבור.
חברת 'צור עולם של יין', בראשות שלומי צור המנכ"ל, היא יבואנית היין הכשר הגדולה בישראל, עם עשרות מותגי יין מאזורים רבים בעולם, כולל מיקבים מאוד מפורסמים באירופה ובארצות הברית. כשאני מעיף מבט על הפורטפוליו של החברה ועל כמות היין שהם מייבאים (מאות אלפי בקבוקים בשנה), אני מגיע למסקנה אחת שאני צריך להתמודד איתה, וצריך להתחיל לחקור לעומק – הרי אם היבוא בארץ גדל בצורה משמעותית, היקף ייצור היין הישראלי לא השתנה, והיצוא לא זז בעשור האחרון, איך יכול להיות שאנחנו עדיין חיים עם הסיפור הזה של צריכת 5 ליטרים יין בשנה לנפש? המסקנה די פשוטה ודי ברורה: כנראה שעובדים עלינו. מי? בעיקר היבואנים והיקבים שלא מפרסמים באמת כמה יין הם מייצרים. נכון שעל פי נתוני הבציר שהיקבים מעבירים למועצה לגפן יין בישראל, אפשר לדעת פחות או יותר כמה ליטרים של יין יבוקבקו, אבל לצחי דותן מנכ"ל המועצה אין יכולת לבדוק את הנתונים הללו.
ואם אנחנו ממשיכים באותו קו, אז פרסמנו לאחרונה מספר כתבות על מיליוני ליטרים של תירוש שמגיעים לארץ כיבול נוכרי, ועל היין המוכן שמגיע במכולות ומבוקבק כיין ישראלי. ליבואנים וליקבים יש אינטרס להיצמד לנתון הזה של 5 ליטרים בשנה לנפש, והסיבות לכך רבות. הנושא מורכב וראוי שייחקר, משום שאף אחד בתעשייה לא מספר את האמת, ומשום מה אנחנו העיתונאים משתפים פעולה עם הנתון הזה. ובכן, מבחינת אכול ושאטו, לא עוד.
מי שהביט על הדוכן של צור לא יכול היה להתעלם מהמותג החדש ששלומי צור אימץ לפורטפוליו שלו – 'יקב עמק האלה', אשר ישווק מעתה על ידי חברת צור עולם של יין. מדובר במהלך שהפתיע אפילו אותי, והפעם לטובה. אם בשנים האחרונות יקב עמק האלה הוספד כמה וכמה פעמים בגלל ניהול כושל, יינות שלא תומחרו נכון, החלפת ייננים וחוסר תקשורת עם חובבי היין; הרי שתחת ניהולו של יריב שימרון, כנראה שמישהו ביקב קיבל החלטה מאוד מאוד מאוד אמיצה ונכונה.
מי שבעצם הצליח להשאיר את היקב הזה עם הראש מעל המים בשנים האחרונות, הוא יינן היקב מאיר עמר. אני לא בטוח שזה מה שהוא רצה, אבל תחת הניהול הקודם כנראה שלא הייתה לו ברירה, וכל החילופים, האירועים והבלבול הגדול, אילצו אותו לקחת את המושכות לידיים – בצניעות, בשקט ובשלווה, וכפי שכתבתי להשאיר את היקב קצת מעל המים טרם שקיעתו. עמר המשיך לייצר יינות טובים, הוא הצליח לקבל תקציבים ולהשקיע בציוד הכרחי, ואיכשהו היקב שרד.
כולם מדברים על טרואר, ויקב עמק האלה מצליח למצות את הטרואר הייחודי שלו דרך היינות של עמר. כשטעמתי עכשיו חלק מהיינות והשוויתי אותם ליינות של ייננים אחרים שהיו ביקב בשנים קודמות, הרגשתי שטביעת האצבע של עמר מפנה את המקום לטרואר המקומי, ולבחירת החביות או השבבים הנכונים. ההחלטה על השילוב עם 'צור עולם של יין', היא כנראה ההחלטה הכי חשובה שיקב עמק האלה קיבל אי פעם. הניסיון, הענווה והמקצועיות של שלומי צור, יחד עם הכישרון של מאיר עמר, יובילו כנראה למהפכה ביקב. ברכות.
מי שהסתכל על הקהל בתערוכה, יכול היה לראות די הרבה גברים בלבוש חרדי מסתובבים וטועמים יין. היה מרתק לשמוע אותם משוחחים על היינות שהם טועמים, על הרגלי השתייה של העדה החרדית, ועל כך שפורים מתקרב והוא בעצם חג היין הגדול של המגזר, ובו נעשות מרבית הרכישות (אפילו יותר מפסח). בפגישה עם מפיץ יינות למגזר החרדי, מפיץ קטן וייחודי שמשווק את יינות חבל יהודה, התבררו לי נתונים מדהימים על הרגלי הצריכה ועל סוגי היין המועדפים על החרדים. גם כאן הנתונים הפתיעו אותי ובגדול, ובשבוע הבא אקדיש לנושא פרק נפרד.
מפגש פסגה מחויך בסומלייה
כדי לראות את פני כל המצולמות אנחנו מפרסמים את התמונה פעמיים. מימין: מיכל אקרמן – מנהלת ואגרונומית יקב תבור, מאחור חגית לרר – מפיקה (אירוע אחרון: כנס IPEVO – הארגון המקצועי הישראלי לייצור וגידול יין), כרמית אהרנרייך – סמנכ"לית שיווק ויצוא יקב ירושלים, דורית בן סימון – מנהלת שיווק ומכירות בינלאומיות יקב ברקן, ענת קידר גרשון – ייננית ביקב ברקן, דנה בני – ייננית יקב ננה. צילום שחר זיו
יונתן לבני טועם בסומלייה 2023
השבוע התקיימה מהדורת 2023 של תערוכת היין החשובה בישראל בהיכל התרבות בתל אביב. הבניין הענק שמשמש בכל השנה את התזמורת הפילהרמונית ומופעים גדולים, אירח פעם נוספת הרבה יקבים קטנים וגדולים, וכן יבואנים של יינות מחו"ל. המתכונת נשמרה: עד לפנות ערב קהל מקצועי, ובהמשך עד שעות הערב המאוחרות קהל חובבי יין. המשימה שהוטלה עלי הייתה לסקר יקבים שלא הכרתי עד התערוכה, בעיקר יקבים קטנים שלא טעמתי את יינותיהם. בסוף היום כבר הייתי מעט שיכור מכל כך הרבה יינות שנמזגו לי בדוכנים ביד רחבה.
יקב כרמי אלול
כרמי אלול הוא יקב שנפתח רק לאחרונה במושב יציץ ליד קיבוץ נען. הענבים ליקב מגיעים מגפנים שניטעו ב-2014 בכרמי יוסף. יינן היקב מאז 2017 הוא יוני צבי, אוטודידקט שכמובן למד ביקב שורק אצל ניר שחם, המורה שלימד כ-150 ייננים את תורת ייצור היין. המיוחד ביקב הוא היותו יקב אורגני בו לא מרססים את העשבים השוטים הגדלים בין הגפנים, משתמשים בצרעות להדברת מזיקים, לא משתמשים בביסולפיט, והתסיסה כולה נעשית תוך שימוש בשמרים טבעיים בלבד. שמות היינות נלקחים מעונות שנה חקלאיות שנמצאו בחפירה ארכיאולוגית בסמוך ליקב.
אסיף 2020 – עשוי מ- 45% מלבק, 50% מרלו ו-5% פטיט סירה. יין מאוזן, כשעיקר הטעם בא מהמלבק ומזכיר קצת יינות ארגנטינאים. המחיר 150 ₪ – יקר מהמצופה .
לקש 2020 – 100% קברנה סוביניון. יין מאוזן בטעמו, סיומת נחמדה ולא מכבידה. קברנה סוביניון קלאסי. המחיר 120 ₪ – תמורה למחיר (VFM) בעיקר בהתחשב בתוצאה.
זמר 2020 – 60% ענבי סירה, 30% קברנה פרנק ו-10% פטיט סירה. היין שהה 12 חודשים בחביות עץ צרפתיות. יין מאוזן ונעים לשתייה, עם מרירות נעימה בסיומת. לטעמי היין הטוב ביותר של היקב. המחיר 140 ₪ – לא זול אבל שווה בהתחשב באיכות.
קיץ לבן 2021 – מורכב מ-60% שנין בלאן ו-40% סמיון. חלקו התיישן בחביות וחלקו בנירוסטה. יין לבן טעים ומיוחד, שאוהבי זן השנין כמוני ימצאו בו עניין. כשהוא מצונן היטב הוא כיפי במיוחד. המחיר 100 ₪ – מציאה.
יקב כרם אביתר
לא שמעתי קודם על היקב שהוקם ב-2014. ישעיהו שוורץ היינן למד בשורק ואחר כך באיטליה, ועושה יינות טובים ביקב הממוקם בדלתון שבגליל העליון. הענבים מכרמים בהר אביתר בגובה 790 מטר.
נבוריה 2020 – נקרא על שם ישוב עתיק שהתגלה בחפירות בסביבה. עשוי מ-60% ענבי קברנה פרנק, 15% פטי ורדו ו- 25% מרלו. היין שהה 18 חודשים בחביות חדשות, בדרגת קליה קלילה של פנים החבית כדי להימנע מטעם עץ כבד מדי. התוצאה מלהיבה. יין בו הקברנה פרנק שולט על הטעמים ומחדד את הטעם. מאוזן, רחב בטעמיו וייהנה את אוהבי הקברנה פרנק. המחיר 130 ₪ – קצת יקר, אבל בהתחשב באיכות אולי שווה את ההשקעה.
רוסאן ויוניה 2021 – יין לבן שמורכב מ-75% ענבי רוסאן ו- 25% ויונייה. מחצית מהיין התיישן בחביות צרפתיות ישנות ומחציתו בנירוסטה. יין לבן טעים ומהנה, עם מתיקות עדינה ולא מתוקה מדי בסיומת. מאוד מומלץ. המחיר 79 ₪ – מאוד VFM .
יקב שאטו רמו
שם יומרני ותווית עוד יותר, בלי מילה בעברית, כשעליה ציור של שאטו גדול בצרפת. שאלתי מדוע, והתשובה שקיבלתי היא שהיקב שוכן בבית במושב חוסן בגליל. היקב הוקם ב-2012, והיינן היום הוא אליהו אושרי, שבין היתר עבד קודם לכן ביקב כישור. יורם בן סעדון היה עד זמן קצר יינן היקב, ששייך לרמו בן שושן, המוכר לרבים מפטריות 'מרינה' וירקות אחרים תחת מותג זה, שהוא מוכר ברחבי הארץ.
חוסן בלנד 2018 – יין בסגנון בורדו, מורכב מקברנה סוביניון, פטי ורדו ושיראז. שהה בחביות עץ במשך 18 חודש. מצוין לאוהבי זנים בורדולזים, אם כי יש יקבים רבים בארץ שעושים יין דומה לו. המחיר 90 ₪ – VFM.
שאטו רמו קברנה סוביניון רזרב 2018– יין זני מענבים מצפון רמת הגולן ומרום הגליל. התיישן במשך 18 חודש בחביות עץ אלון צרפתי, ובוקבק ללא סינון. יין כבד עם טעם בורדו קלאסי, המוכיח כי בישראל יודעים לחקות את הייצור הצרפתי ולהידמות לו. אין שום דבר ישראלי ביין, למעט ההוכחה שגם אנחנו יודעים לעשותו. המחיר 130 ₪ – לאוהבי הזן VFM .
יקב האגם הצפוני
לטעמי זו התגלית של התערוכה. היקב ששוכן באזור התעשייה דלתון וקיים רק שנתיים, שייך ליקב רימון שעושה יינות מרימונים. 'האגם הצפוני' (על התוויות בגדול The North Lake) מייצר 12 סוגי יינות, והיינן הוא מרדכי (מורדי) נחמיאס שעושה יינות מצוינים. טעמתי אחדים מיינותיו, ואני ממליץ לטעום אותם כי יש בהם משהו ייחודי ושונה לטעמי.
שנין בלאן 2021 – אני חסיד של זן השנין בלאן, שמספר יקבים מייצרים יינות ממנו, כמו יקב סוסון ים שמייצר את הג'יימס שלו מענבים מכרם בבר גיורא שבהרי יהודה. כאן מגיעים הענבים ליין מכרם בן זמרה, בו יש רק גפנים מעטות של זן זה. היין שהה 5 חודשים בחביות צרפתיות. יין טעים שעושה כבוד לזן; מאוזן ונעים לשתייה. קריספי וחד עם סיומת ארוכה ונעימה לחך. שאפו. המחיר 99 ₪ – ממש VFM.
ויונייה 2021 – גם הענבים ליין הזה מקורם בכרם בן זמרה. יין בעל גוף בינוני עם בוקה וטעמים של אפרסק ופרי הדר. יין ששהה כמה חודשים בחביות ישנות ובחביות חדשות. סיומת מאוד מהנה. אידיאלי לאוהבי ויונייה, לקיץ הוא מתאים ככפפה ליד. המחיר 99 ₪ – מציאה.
מלבק בלנד 2021 – מורכב מ-60% מלבק, 20% קברנה פרנק ו- 20% מרלו. שהה 21 חודשים בחביות חדשות ומשומשות. אחד האדומים הטעימים שטעמתי בשנה האחרונה. יין מאוזן, מלא טאנינים. המלבק אכן בולט, אך התוספות תורמות ליין מורכב הממלא את הפה, עם סיומת שלא מסתיימת. לא להחמיץ. שאפו ענק. המחיר 200 ₪. לא זול לצערי, אבל בהתחשב בייחודו דווקא נותן תמורה למחיר.
יקב אפק
עוד יקב שזכיתי להכיר בתערוכה, וארצה לבקר בו על מנת לשתות את כל יינותיו. היקב שממוקם בראש העין, שייך לאהרון וחלי ג'לח. אהרון הוא היינן, ועידו לוינסון מייעץ ליקב שמייצר כ- 7,000 בקבוקים בשנה. התוצאות מלבבות.
שרדונה 2020 – ענבים מרמת הגולן וקאיומי בגליל העליון (ספסופה). היין שהה חצי שנה בחביות, והתוצאה מצוינת. שרדונה קלאסי גם בריח וגם בטעם. אוהבי הזן ייהנו מיין חד וטעים, שיתיישן ויהיה עוד יותר טעים כי הפוטנציאל קיים (טעמתי גם שרדונה רזרב של היקב מענבים מהר ברכה, אך דווקא ממנו לא נהניתי). המחיר 120 ₪ – ב-100 ₪ הוא יהיה עוד יותר VFM.
פטיט סירה 2019 – עשוי מענבים מהגליל העליון, ששהו 18 חודשים בחביות אלון. יין שמראה כמה זן הפטיט סירה מתאים לארץ. יין קליל ולא סמיך, ולכן ניתן לשתות אותו בכל הזדמנות. המחיר 130 ₪ – יקר ולא VFM למרות טיבו.
ארומה 2019 – בלנד של קברנה סוביניון, מרלו ופטיט סירה, מענבים שמגיעים מכרם בגליל העליון. הרבה יקבים עושים יין מזנים אלה, והיין של אפק מראה שגם הם יודעים להכין ממנו יין טעים גם אם לא ייחודי. היין שהה כשנתיים בחביות. סיומת ארוכה של טעמים מורכבים. המחיר 150 ₪ – ב- 120 ₪ הוא יהיה VFM.
יקב בזק
יקב בכרמי יוסף של עמוס ועמיחי בזק, משפחה חקלאית שמגדלת גפנים ביישוב כבר יותר מ- 45 שנה. היקב עצמו הוקם ב- 2008 מאחורי ביתם, והם מייצרים כ- 20,000 בקבוקים בשנה.
זרעי קיץ 2022 – יין לבן מורכב מזני רוסאן ומוסקט אלכסנדרוני, שהותססו על קליפותיהם במיכלים נפרדים. היין שהה במשך 4 חודשים בנירוסטה בלבד. יין מרענן ומאוד מינרלי, בצבע off white שאינו אופייני ליינות לבנים. ארומטי ביותר, עם מתיקות עדינה ונעימה בסוף השתיה. יין כייפי. המחיר 95 ₪ – ממש VFM .
סירה 2020 – אחד הזנים המרכזיים של היקב. צבע סגול כהה וטעמי פירות שחורים כמו שזיפים. היין יושן במשך 24 חודשים בחביות, ואף על פי כן אינו "חביתי". סירה נהדר אופייני לזן ולארץ. יין קליל וטעים, שמזכיר את יינות הסירה של עמק הרון. המחיר 120 ₪ – VFM.
יקב פורת
הגעתי ליקבים בדרום. כפי שכתבתי לא אחת, אני סבור שיקבים בנגב ובמצפה רמון הם תרומה ייחודית של ישראל לעולם הייננות הבינלאומי. אני גם סבור כי יינות לבנים קל יותר ליצור בדרום, כי החום דורש בציר מוקדם והענבים הלבנים טובים יותר בבציר המוקדם. אגב, היינן יעקב אוריה הוא מהמובילים של עשיית יין מדברי מרתק. יקב פורת שוכן במצפה רמון, והאיש מאחוריו הוא הלל פורת הכורם והיינן, שגם הוא התחיל את דרכו ביקב שורק.
רוזה 2022 – עשוי מענבי מלבק. שהה 6 חודשים במיכלי נירוסטה בטרם בוקבק. יין טעים, שמרגיש בפה כמו יין לבן ולא כמו רוזה. מבחינתי זה יתרון, כי אני מעדיף יינות לבנים על רוזה. המחיר 60 ₪ – ממש VFM .
מרלו-מלבק 2020 – יין מצוין שסותר את דעתי על יינות אדומים המיוצרים במדבר, מפני שהוא ממש טעים ונעים לשתייה. עשוי מ- 50% ענבי מרלו ו-50% מלבק.
טעמתי גם מעט מהמרלו-מרסלן של היקב, וגם ממנו התרשמתי לטובה. מחיר המרלו-מלבק 90 ₪ והמרלו-מרסלן 70 ₪. שניהם מוכיחים כי גם במצפה רמון ניתן לייצר יינות אדומים קלילים במחירים יותר מאשר סבירים – שניהם VFM ביותר.
יקב כרמי מבורך
משפחת סרוסי הקימה חוות כרמים בת 65 דונם ביישוב מיתר בדרום, בה נטועים שרדונה, קברנה פרנק, שיראז, מלבק, זינפנדל, ברברה, פטי ורדו, ופינו נואר. לדברי ניסים סרוסי, היינן והכורם, הטרואר המיוחד של המקום נותן ליינות את הייחודיות.
דבורה 2019 – היין על שם אימו של ניסים. תערובת של 45% זינפנדל, 45% ברברה ו-10% שיראז. יושן תחילה במשך 12 חודשים במיכלי נירוסטה, ובהמשך בחביות עץ אלון צרפתי ישנות. וואוו איזה יין מיוחד. אין הרבה גידול זינפנדל בארץ, זן שהייתה לו עדנה בעיקר בארה"ב. ניחוחות וטעם קפה, ופירות יער ופירות אדומים. המחיר 120 ₪ – ממש VFM .
כתף בתרים 2020 – על שם הגבעה עליה נטוע הכרם. 50% ענבי פטי ורדו ו-50% זינפנדל. יין עפיץ, ושוב שונה מיינות שאנו רגילים לשתות מהדרום. הענבים שהו שנה בחביות שלא השתלטו על היין, שמוכיח את איכות גידול הענבים והטיפול המסור בתוצאה. המחיר 120 ₪ – VFM.
יקב מדבר
יקב הממוקם בערד, והענבים מגיעים בעיקר ממצפה רמון בגובה 800 מטרים. הבעלים הוא איציק וולף המתגורר בערד ונעזר ביועצים לייצור היין. טעמתי מספר יינות לבנים מתוך חמישה לבנים שונים המיוצרים ביקב, שגם מייצר יינות אדומים שונים ופינו נואר מדברי עליו ארחיב.
לבן דרומי 2021 – מורכב מענבי סמיון, שרדונה וויונייה לפי טעמו של היינן. הענבים נבצרו מוקדם מאוד עקב החום השורר במקום. יין טעים ולא מורכב, שתענוג לשתות ביום חם. המחיר 85 ₪ – ממש VFM.
שנין בלאן 2021 – כבר ציינתי את אהבתי לשנין בלאן ללא חבית. בכלל, גישתו של היינן היא שיינות לבנים מהמדבר אינם זקוקים לחביות. השנין בלאן כאן שונה מאלה שמגיעים מהרי יהודה ומהגליל. יין רענן עם בוקה אופייני לזן, אם כי חסרה לי קצת מינרליות המאפיינת את השנין. המחיר 110 ₪ – .VFM
פינו נואר 2021 – 100 אחוז פינו מהכרם במדבר. מי שהיה מספר לי שניתן ליצור פינו במדבר היה זוכה לתגובה סקפטית. טעיתי בגדול. יין ששהה 9 חודשים בחבית ואף על פי כן הוא בהיר, וטעים. פינו שונה לגמרי בטעמו מפינו אופייני שמגיע מאזורים "נורמליים" ואף על פי כן אהבתי אותו מפני שהוא לימד אותי כי יש פן נוסף ושונה בענב הפינו. יין שחובה לחוות אותו. המחיר 100 ₪ – ממש מציאה וכמובן VFM .
אביטל ענבר בסומלייה 2023: תמונות בתערוכה
אביטל ענבר הוא סופר, מתרגם, עיתונאי ומבקר מסעדות. הדברים פורסמו במקור בדף הפייסבוק שלו
בתערוכת היין סומלייה שהתקיימה בימים שלישי רביעי (14-15.2.23) בהיכל התרבות התאסף קהל מקצועי גדול, ועט על עשרות הדוכנים – יקבים, אזורים, יבואנים, מקצועות-עזר ודוכן גדול של גבינות יעקבס, שסייע למשתתפים להתגבר על רעב פתאומי. טעמנו, ירקנו, טעמנו, ירקנו והמרקקות התמלאו בנוזל עכור.
לפני שנסעתי להיכל, ריפדתי את קיבתי בפרוסת לחם קלויה רוויה שמן זית משובח ומעליה ביציה. המילוי הזה הוכיח את עצמו בעמידה בטעימות המרובות שעשיתי. התחלתי עם כוסית בוחה מצוינת מלווה בפרוסה דקיקה של בוטארגה: שילוב נפלא. ארכוש את הבוחה. היבואן הוא חיים פלח – מנתניה, איך לא.
אחרי שנוכחתי שאני מוקף ביקבים רבים שהאידיאולוגיה מרחיקה אותי מהם, כיוונתי קודם כל לפנים מוכרות. שמחתי לפגוש את אבי פלדשטיין, ואת הזוג היקר נעמן – בטינה אף סיפרה לי סיפור מעניין על המוצר החדש שלהם, אלוף: הוא מיוצר על פי תוצאות מעבדה של משקעי יין שגילו באמפורות עתיקות בתל כברי. יין, ועשבים מהגליל. יין בריאות מקומי. תפסתי את זאב דוניה מסוסון ים בדו שיח כמעט נאפוליטני. וטעמתי לפחות שלוש דוגמיות בכל דוכן.
ישראל לשמן, יבואן חדש למדי של מוצרי פיימונטה, התרחב. למעשה, הוא חי שם כמה חודשים בשנה, מבקר שכנים ובוחר ביינות. הגראפה מארולו בארולו שלו מצוינת. טעמתי, כמובן. יין מזן מרסלאן שטעמתי בדוכן של יקב תבור מצא חן בעיני. בדוכן של דרך היין, שהזמינו אותי לתערוכה, טעמתי יינות מרוקאים מיקב לה סלייה דה מקנס, והטוב ביותר נקרא דווקא zayane – מה לעשות.
בדוכן של יבואנים ראיתי בקבוק גדול של יין רוזה בשאמפאנייר – שמו הצרפתי סקרן אותי: L’esprit du Lac. איזה אגם? נציג היקב – התרשמתי שלא מעט נציגי יקבים מחו״ל טרחו ובאו – סיפר שהיין מיוצר מענבי גפנים vieilles vignes הגדלות בצפון-מערב יוון, מזן מקומי בשם xînomavro, והיקב הוא Kir Yiyani. ומדוע אני מציין זאת? כי היין מצא חן בעיני מאוד.
בהמשך ננעץ מבטי בשם באסקי למהדרין של יקב צ׳יליאני – Errazuriz – ומתוך אהדה לבאסקים טעמתי שני יינות אדומים שהיו לרוחי מאוד.
ואז, ניגשתי לדוכן הקטנטן של יקב שסקרן אותי מאוד – יקב אחת. הייננית ניצן סברסקי הסבירה לי שהיא מייצרת שלושה יינות בשנה, שניים לבנים ואחד רוזה. הרוזה המוצג היה עדיין עובר של יין, מוצר בהתהוות שזו הזדמנות פז לטעום ממנו לפני ש״יתמסד״. ואכן טעמתי ממנו יותר מפעם אחת. למעשה, שתיתי וזהו. גם שני הלבנים היו לטעמי ואני שמח שזכיתי לפגוש יוצרת מחוננת ולטעום מיצירותיה.
עוד מסקנה מהטעימות, לא רק שלשום אלא בכלל בשנים האחרונות – יינות הרוזה כבר לא מה שהיו. כמי שגדל כנער בפרובאנס, יינות הרוזה המקומיים היו שם נרדף לזבל. לפרובאנס קשה היה להתגבר על הדימוי השלילי שדבק בכל יינותיה, ולי היה קשה לחשוב על רוזה כעל יין. אבל הרוזה שעושים בעולם וגם בישראל ובפרובאנס בעשרים השנים האחרונות הם מוצרים איכותיים עד איכותיים מאוד, ואני מתנער בזאת מהגישה המסורתית שלי, שרוזה זה בזבוז של ענבים אדומים שלא חטאו. זהו, הלכתי לקאנוסה וחזרתי בחיים.
חיים גן – שגריר היין הישראלי בתאילנד
רני רוגל: פוסט הפייסבוק שהעלה חיים גן איש הענבים משך את עיניי, והנה חלקים ממנו: "לפני חודשיים אורנה שגיב שגרירת ישראל בתאילנד התקשרה ופקדה עליי ״חיים תגיע לתאילנד ויחד נקדם את יינות ישראל״. כחייל בצבא היין הישראלי השבתי בחיוב מבלי לבדוק מחויבויות קודמות. התאריכים נקבעו, פניתי ליקבים והרכבנו רשימה של 24 יינות ישראליים. השגרירה מינתה את אריאל סיידמן, סגנה המוכשר, להמשך טיפול. אה הא אמרתי לעצמי, נראה את האיש ויכולותיו. מיד לאחר השיחה העמדתי דרישות: גביעי יין מקצועיים, מרקקות ומחדררים איכותיים, לצד עבודות דפוס ורשימת יינות מהודרת, ועוד. במהירות הבזק שלח אריאל תמונות, התייעץ, וחיש מהר הציב את הדרוש. מקצוען אמיתי. יצאתי מישראל כשסערת ברברה נושפת בעורפי, רעידות אדמה מזעזעות את שכניי, ורעידות משנה מנערות את מולדתי. אחרי עשר שעות טיסה הגעתי למזג אוויר חמים ונעים. ״ברוך הבא לארץ החיוך״, הוסיף נהג השגרירות".
עם הגיעו נפגש חיים גן עם חברי פורום מנהלי מלונות 5 כוכבים בבנגקוק והציג בפניהם את היין הישראלי. כמו כן הוא הדריך צוות של שמונה מלצרי יין מקומיים עבור ארבע עמדות באירוע, שניים בכל עמדה. אירוע הגאלה התקיים בחמישי 9.2 עם יותר מ- 350 אורחים, ביניהם יבואנים מובילים בתאילנד, שפים, ידוענים, עיתונאים ומוזמני השגרירה.
האירוע התקיים בגינת בונסאי מרשימה על גג בניין המשרדים של AMATA – אחד התאגידים הגדולים והחשובים בתאילנד, כשהבעלים שאוהד את ישראל ואת צוות השגרירות, נכח במקום כל הערב ומאוד נהנה יחד עם כל האורחים מהיינות שהוטסו במיוחד מישראל (השגרירות מימנה), ונמזגו לצד המנות שנבחרו לערב זה. 136 בקבוקי היינות שנמזגו בערב זה ונלגמו במלואם, היו מהיקבים רמת הגולן, הרי גליל, כרמל, טפרברג, ברקן, Five Stones, ננה וכרם ברק.
יין בתאילנד
אני מכיר בתאילנד, ואוהב מאוד, את בירה 'סינגה' (Singha) , אותה שתיתי בהנאה רבה בשני ביקוריי בממלכה זאת, אבל יין בתאילנד? קצת מהנעשה בתחום זה מצאתי במכתבה של השגרירה אורנה שגיב ליקבים שהשתתפו באירוע, וחיים גן השלים לי את התמונה.
וכך כתבה השגרירה שגיב (חלקים מהמכתב): "הבחירה באירוע חשיפה ליין ישראלי נובעת בעיקר מהעובדה ששוק היין בתאילנד צומח במהירות. נכון לשנת 2020 תאילנד היא צרכנית היין הגדולה ביותר באסיה, הצורכת כ- 103 מיליון ליטר בשנה. תעשיית היין בתאילנד צעירה יחסית, היות וגידול הענבים בה האתגר בשל האקלים הטרופי במדינה. התאילנדים פיתחו טכניקות לגידול וייצור יין מקומי, הנחשב בעולם כ- Latitude wines (שמיוצר באזורים שאינם אזורי יין מסורתיים). שוק היין נשלט ברובו על ידי יצרנים מאוסטרליה וניו זילנד, להם יש הסכמי סחר המאפשרים מחירים זולים משמעותית מהמתחרים.
ליין הישראלי עדיין אין דריסת רגל ממשית ומשמעותית בשוק המקומי. עם זאת קיימים יבואנים קטנים המייבאים יין ישראלי, וכמובן שעובדי השגרירות מעניקים בקבוקי יין ישראלי לאנשי קשר רבים. התגובות של התאילנדים שנחשפו ליינות הישראליים חיוביות ביותר, מה שגורם לנו להאמין שניתן לפתח את שוק היין הישראלי במדינה".
יצוא לשווקים מתעוררים
מסתבר זו לא הפעם הראשונה שלו, וחיים גן משתלב כבר 13 שנים בפעילות דיפלומטית של ישראל בדרום מזרח אסיה, באירועי שגרירות ישראל בארצות כמו וייטנאם והודו, וגם במפגשים בארץ עם דיפלומטים, בהם הציע לקיים בארצות בהן הם פועלים גם אירועי יין. אורנה שגיב שגרירת ישראל בתאילנד, השתתפה במפגש שכזה, והתוצאה היא האירוע עליו אנו מדברים.
"היין מתפתח בישראל ולא רק ההייטק", הוא אומר. "יש לנו חקלאות מפותחת, יינות ישראלים איכותיים, התפלה והשקיה. אנחנו קושרים אותם יחד, והאירוע בבנגקוק היה השישי מסוג זה אותו קיימתי".
בנושא עידוד היצוא אומר חיים גן: "כשמשקיעים ביצוא צריך למצוא שווקים חדשים מתעוררים, ושווקי דרום מזרח אסיה הם הכי מתעוררים. יש שם מהפכת יין, ולתעשיית היין הישראלית יש הזדמנות להביא את הבשורה ולבסס מעמד במדינות יין מתפתחות ולהשיג תוצאות, לעומת השוק הכללי בארה"ב או צרפת שם קשה מאוד".
יפה מאוד גם שבשם ענף היין הישראלי, מצא חיים גן לנכון לתרום את התשלום אותו קיבל לעמותה להצלת היערות בתאילנד. כך, בשם תעשיית הישראלית ובשם אלף היקבים הישראליים שלפי חיים גן יהיו בשנת 2035, יינטעו בשנה הקרובה אלף עצים חדשים בתאילנד לחיי ענף היין הישראלי.
אם אתם חושבים שחיים ניצל את השהייה בתאילנד גם לבילוי באיים, אתם טועים; הוא מיהר לטוס בחזרה ארצה כדי להשתתף בשבת ביום ההולדת של בנו הבכור.
אי אפשר לסיים בלי זה: שנים רבות היה מי שהכתיר את עצמו כשגריר היין הישראלי והסתובב בעולם ככזה, כשמשרד החוץ הכחיש שוב ושוב שאותו אדם הוסמך לתואר. והנה מסתבר כי חיים גן – בעל תואר 'איש הענבים', הוא לא פחות מאשר שגריר יין ישראלי בעולם. כבוד
