תרבות הפנאי

יצאנו בעקבות האורות לטייל בירושלים – להיות תיירים בארצנו. השנה נוספה לחגנו מחוייבות חדשה כמסורת Hannukah Eco Lights מבית סביבה ישראל – החנוכה כל אחד מלקט לפחות פיסת פסולת אחת מרשות הרבים ומשליך לפח או לסל המיחזור כנגד כל נר מנרות חנוכה.
טיולנו מתחיל בנר רביעי ומסתיים בשישי.

נר רביעי, יוצאים לקיים מצוות תשליך של חנוכה. טיולנו הרגלי יוצא ממלונית בשם "בית קטן במושבה" במושבה הגרמנית. עוברים בגן הפעמון, ילדים משחקים במתקני השעשועים, הרצפה והמדשאות נקיים מפסולת. ממשיכים למשכנות שאננים. למרגלות טחנת הרוח וליד מרכבתו של משה מונטיפיורי נקבצו להם נערי ונערות תנועות נוער, מדריכיהם מספרים להם בקול גדול על ההתישבות הראשונה מחוץ לחומות ואין פסולת על הרצפה, תענוג. ממשיכים דרך הסימטאות והמדרגות היפות של משכנות שאננים בואכה חוצות היוצר, הכל נקי ומהודר. קניון ממילא גם הוא נקי מפסולת, אפילו רחבת שער יפו נראית נקיה למדי אם כי יכול להיות שעיני התרות אחר המדריכה שבוששה להגיע פשוט לא טרחו לרדת לרצפה ולחפש פסולת. נכנסים לעיר ובחזית אחת החנויות שומט אחד מילדי הקבוצה כמות נכבדה של חטיפים מתוך שקית ישירות אל המדרכה בפתח אחת החנויות. משפחתו של אותו ילד ממש לידו ואני מצפה שמישהו מהם יעיר לילד והוא יאסוף את הפסולת, מאחר שזה לא קורה מזדעק בעל החנות לדרוש מהם לנקות את שהשליכו לפִתחו וכל המשפחה נחפזת בבושת פנים לאסוף את החטיפים שהילד כבר הספיק להתחיל לרמוס ברגליו. פונים ימינה אל הרובע הארמני, בחזית כל בית ניצב כלוב זכוכית ובו חנוכיה, גם בחלונות מוצבות חנוכיות והכל נקי. כאן אני כבר ממש מחפש פסולת מחשש שלא אעמוד במכסת היום – ארבע פיסות פסולת כנגד ארבעה הנרות. הרבה קבוצות מתיירות עם מדריכיהם והכל נקי. אנו פונים אל הרובע היהודי – כאן הרצפה זרועה באריזות חטיפים לעייפה – אכן יש לנו על מי לסמוך, אני מלקט הרבה מעבר למכסת הפסולת שיועדה ליום זה ומשליך לפח הקרוב. בדרך חזרה דרך רחוב דוד אנו מגלים כמויות הפסולת שאינך לכוחותיו של המטייל התמים, גם מחלקת תברואה עירונית מתוגברת תתקשה להתמודד עם השלל והמגוון אך אני מניח שהם מתורגלים בזה.

נר חמישי ואנחנו בדרכנו אל מחוזות השלטון, חולפים באוטובוס ליד קרית הממשלה והולכים לבקר בבית המשפט העליון. טרם כניסתנו לבניין אנו יוצאים לסיור בגן הורדים המוביל לבנין הכנסת. איננו המטיילים היחידים והגן נקי ומטופח. בית המשפט העליון הוא מבנה ארכיטקטוני מרהיב שמעוצב בהשראת מקורותינו, החוק מיוצג בקוים ישרים, הרחבות הפתוחות מנחות אותנו במעגלי צדק ובמרבית הפתחים יש קשתות – שערי משפט. כל מי שחפצה נפשו יכול לבקר, השקיפות היא נר לרגלי כולם והמקום נקי, מבריק ומעורר יראת כבוד. הכניסה, הרחבות ואפילו אולמות המשפט מוארים באור יום טבעי שחודר מבעד לחלונות ענק ומוחזר מקירות לבנים כך שהאור גדול והשמש איננה מסנוורת – ממש חג של אור. אז היכן נפנה פסולת? אל חשש, בדרכנו מהיכל הצדק לסימטאות העיר אנחנו עוברים דרך מזבח המנגל הלאומי בגן סאקר, הפסולת מצויה כאן בשפע ואני מלקט והולך מרחק בלתי מבוטל עד שאני מוצא פח אשפה. הסימטאות בנחלאות נקיות אך כשמגיעים לשוק מחנה יהודה מוצאים מה שהיינו מצפים למצוא בשוק, ירקות, פירות,תבלינים ומיני מזון וכמובן פסולת מכל עבר. כמובן השוק גדול עלי, אני אוסף משהו סמלי לפח בדרכנו לארוחת הצהריים במסעדת אמיל שבלב השוק. לפנות ערב, לאחר שכיתתנו רגלינו בכל רחבי העיר אנחנו מגיעים שוב לרחבת שער יפו. אותה רחבה שאתמול הייתה נקיה, מלאה פסולת מכל טוב הארץ החל באריזות מזון וכלה בהרבה מאוד עלונים שקוראים לשחרר את גלעד שליט. אני את מכסת הפסולת שלי להיום סיימתי זה מכבר, בכל זאת אני מרים פה ושם משהו אל הפח הקרוב. במקום זה דוקא לא חסרים פחים.

נר שישי, היום עולים לתצפית מראש מגדל ימקא. בדרך, בגן הפעמון משחקים ילדים ובידיהם שקיות חטיפים והרצפה נקיה. פריט הפסולת שאספתי בגן הפעמון נזרק ללא ספק על-ידי מבוגרים. ממשיכים אל סמטאות העיר העתיקה ולמרבה הפלא רחבת שער יפו ואפילו רחוב דוד שבהמשך נקיים מפסולת. מטיילים בסימטאות, עולים לתצפית מגג מר מרון ויוצאים לסיור מאלף במנהרות הכותל בו אנו לומדים דברים רבים שלא ידעתנו – מומלץ. לאחר מכן דרך רחבת הכותל לאתר הכותל הדרומי במרכז דוידסון וממנו דרך שער האשפות לשער ציון וחזרה לשער יפו. אל דאגה, פסולת לא חסרה לנו בדרכנו, פחים דווקא כן. אנו מסיימים את הסיור היומי לפנות ערב ברגליים דואבות ויוצאים למסע ממושך בפקק אינסופי חזרה לחיפה.

אמנם בפסולת עסקינן ובכל זאת מילה על עמידה בזמנים נוסח ירושלים. בערב הראשון יצאנו לסיור חנוכיות בעיר העתיקה. המדריכה איחרה כעשר דקות וחלק מהרשומים לסיור איחרו כמעט שעה ובכל זאת המדריכה החליטה לחכות להם. למחרת בערב הודיעה הכריזה של צעירי חב"ד בשער יפו שבעוד עשר דקות תתחיל הדלקת הנרות עם כבוד הרב הראשי לישראל – יונה מצגר. האירוע התחיל בפועל כחמישים דקות מאוחר יותר לאחר שחלק ניכר מהקהל הממתין כבר פנה לדרכו. גם אנחנו איבדנו את סבלנותנו ובכל זאת חיכינו בקור הירושלמי עד שראינו חמישה נרות דולקים על רקע מגדל דוד. ביום האחרון, הסיור במנהרות הכותל היה אמור לצאת בשעה אחת, אלא שבשעה זו יצא הסיור של 12:50 ולאחריו הסיור של 12:10 שהתעכב – סדר זמנים מעניין. הסיור שלנו – זה של השעה 13:00 יצא באיחור ירושלמי קל יחסית, פחות ממחצית השעה.

בסך הכל חוויה מרנינה שהזכירה לנו כמה טוב להיות לפעמים תייר בארצנו דוברת העברית שבה כל ציידי התיירים פונים אלינו באנגלית רצוצה. ירושלים היא חלק ממדינתנו והפסולת בה כבכל מקום אחר. אולי בית שמש נקיה יותר, שאלו את חברינו מ"סביבה ישראל" – יוזמי רעיון איסוף הפסולת וניקוי הסביבה.

חג אורים שמח.