האם אפשר לרפא לסבית? מחשבות על "דייט בחשיכה"

מאמר שלי שהתפרסם היום באונלייף. אני מפרסמת כאן את הגרסה הבלתי-ערוכה, כיוון שקיצצו לי די הרבה:

ביום שבת קיבלנו הצצה נדירה "לצד האחר" של ביסקסואליות. בדרך כלל אנחנו שומעות
על נשים סטרייטיות שמעוניינות להתנסות עם נשים אחרות, או על נשים שעבורן
ביסקסואליות היתה "שלב מעבר" בדרך החד-סטרית אל הנטיה הלסבית. הפעם, לעומת זאת,
הוצג לנו סיפור של אישה לסבית שמעוניינת להתנסות עם גבר.

בפרק האחרון של תוכנית הריאליטי "דייט בחשיכה" הופיעה בחורה, מאיה שמה, שמעידה
על עצמה: “מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת נשים. אף פעם לא הייתי עם גבר".
מאיה הגיעה לתוכנית "כדי לתת לעצמי צ'אנס להיות עם גבר, ואולי ללמוד משהו חדש
על עצמי". במהלך הפרק, מאיה פוגשת ומתחילה עם אחד הרווקים, עומר.

לאורך כל הפרק, מאיה מוצגת כמי שהגיעה לתוכנית על מנת "להתרפא" מהלסביות שלה
ולעבור לזהות ולחיים סטרייטים. אפשר לראות את זה בעריכה של קטעי הדיבור שלה אל
מול המצלמה: תוכן הדברים שהיא אומרת תמיד עובר מנשים לגברים, ונעצר שם (למשל,
אפשר לראות את זה בציטוט שלמעלה). אותה עלילה מתקיימת גם בתוך הפרק – באחד
הסצינות הראשונות, אנחנו רואות את מאיה מתחילה (בקטנה) עם אחת המשתתפות, קרן.
גם באמצע הפרק, אנו רואות את מאיה אומרת ש"קרן הסלייס הכי טעים שיש פה" ושאם לא
ילך לה עם עומר, תמיד אפשר להתחיל איתה. אך בסוף הפרק – השורה התחתונה – אנו
רואות את מאיה יוצאת מהבית עם עומר, בתקווה לעתיד.

אם זה לא מספיק, עורכי התוכנית דאגו לכל אורך לפרק לפזר לנו רמזים שאולי הפעם
מדובר "בדבר האמיתי". למשל, בתחילת הפרק מאיה אומרת "עד עכשיו הייתי נטו בתוך
המוזיקה" אבל "היום אני בשלה לזוגיות", באמצע הפרק היא אומרת: “הרבה זמן לא
עמדתי מול מישהו ככה ופתחתי את הלב". ובסוף הפרק, השורה האחרונה שלה (מטאפורית
ומילולית) היא: “אני חושבת שכל החיים שלי התבלבלתי בין משיכה לבין התאהבות, אני
חושבת שלא הייתי מאוהבת אף פעם. מעניין מה יקרה עם עומר. אני רוצה לתת לזה
צ'אנס.”

מאידך גיסא, לאורך כל הפרק, עומר אומר במילים את מה שעורכי התוכנית רק רמזו לכל
האורך. בולטות אמירות כמו: “נראה לי שהיא כן מוכנה לתת צ'אנס לגברים ולשים את
העבר שלה עם נשים מאחוריה", “היו מקרים שאנשים עברו צד, לא?”, ובעיקר: “נראה לי
מגניב להיות הבחור הנכון. נגיד יש בחורה שהיא כמו מאיה, שהיא רק עם בחורות,
וגבר בא, מוציא אותה מזה בשניה אחת וגורם לה להבין מה היא פיספסה כל החיים".

חשוב לומר שהקשר בין הסיפור הזה לבין החוויה והמניעים של מאיה בעצמה הוא לא
בהכרח קשר הדוק. להפקה ולעורכים יש את הכח לבחור את הסצינות, את המילים – ואת
העלילה – שהם רוצים להציג. מתוך שעות של חומר מצולם, הם בוחרים בקפידה את
הדברים שאותם הם רוצים לכלול, ואת הדברים שהם רוצים להשמיט. לנו, בתור צופות,
אין דרך לדעת מה הם השמיטו, אך למרות זאת ניתן לקרוא את כוונת המכוון לפי
החומרים שכן נכללו בפרק, ולפי העלילה שהפרק בונה עבורנו. כלומר, למרות שהחומרים
הגולמיים של התוכנית הם "אמיתיים" – במובן שהם קרו ונאמרו באמת – עבודת ההרכבה
שנעשית בחדר העריכה היא זו שקובעת מה נראה ומה נבין.

מה שראינו נקרא מונוסקסיזם. מונוסקסיזם הוא מערכת של הנחות חברתיות, שלפיהן
אפשר להמשך רק למין או למגדר אחד (מונו), כלומר שאפשר להיות רק סטרייט/ית או
הומו/לסבית. לפי מערכת ההנחות האלה, אין כזה דבר ביסקסואליות (משיכה ליותר
ממגדר אחד, החל משניים ועד אינסוף), פוליסקסואליות (משיכה למגדרים רבים),
פאנסקסואליות (משיכה לכל המגדרים), ועוד נטיות שכוללות משיכה ליותר ממגדר אחד.
תפישות כמו "זה לא קיים”, "זה בלתי אפשרי”, "זה שלב מעבר" מאפיינות סוג כזה של
חשיבה. במערכת שמניחה את הדברים האלה, גם כאשר נראה מקרה שבו משיכה כזו דווקא
כן מתקיימת, היא תוצג כאילו למעשה מדובר במשהו אחר.

התפישה המונוסקסיסטית היא זו שאיפשרה את "סיפור הריפוי" שהוצג בפרק. לפי הסיפור
הזה, מאיה היתה בעבר לסבית, ועכשיו היא עוברת להיות סטרייטית. יש כאן הנחה שאי
אפשר להמשך גם לנשים וגם לגברים בו זמנית, הנחה שברגע שלסבית הולכת עם גבר היא
"עברה צד" ו"שמה את העבר שלה עם נשים מאחוריה". למרות שלאורך כל הפרק, אנו
רואות את מאיה מדברת על משיכה לנשים בצד סקרנות להתנסות עם גבר, התוכנית
והעריכה שלה מציגה את המצב – שהוא ביסקסואלי במהותו – כאילו מדובר במשהו אחר.

למעשה, מחקרים בארה"ב מצאו שכמעט 40% מהביסקסואלים והביסקסואליות הזדהו
כהומואים ולסביות לפי שעברו לזהות ביסקסואלית. גם לפי המחקר המפורסם של ד"ר
ליסה דיימונד על גמישות מינית, רוב הנשים שהחליפו את זהותן במשך המחקר (שארך 13
שנים), החליפו מזהות לסבית או הטרוסקסואלית לזהות ביסקסואלית (או לא מוגדרת),
ולא ההפך – וזאת בניגוד לתפישות רווחות. על זה כתב החוקר אלפרד קינסי, שהגה את
רעיון הסקאלה המינית, “אין רק שתי אוכלוסיות נפרדות, הטרוסקסואלית
והומוסקסואלית. העולם לא מחולק לכבשים ועזים. לא כל הדברים הם שחורים או לבנים.
רק המוח האנושי ממציא קטגוריות ומנסה לדחוף לתוכן עובדות קיימות.”

בפרק האחרון של דייט בחשיכה ראינו מקרה שהוא בדיוק כזה – לא ריפוי, לא "מעבר
צד" ולא "לצאת מזה", אלא חקירה ושבירה של התפישה המונוסקסיסטית שלפיה "אין דבר
כזה ביסקסואליות". כמו שאומרת מאיה בפרק: “אני אוהבת להגיע למקומות אחרים, שלא
הייתי בהם. במקומות האלה אתה כל הזמן ממציא את עצמך מחדש.