.
.
לכאורה פשוט נכון?
קונה האדם בגד. משלם ממיטב כספו, שמח וטוב לב מגיע לביתו ומנסה את רכישתו.
הכל מצויין. הגזרה, המידה, הבד, הכל מושלם לא?
ובכן, לא. לא ממש.
ה ת ו ו י ת.
האטיקט. איך כותבים את המילה המורטת עצבים הזאת בכלל,
כבר מהשם היא מתחילה להוציא מהכלים.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
למה התוויות מציקות כל כך?
ולמה, למה אי אפשר, בלתי אפשרי לפרום את התפרים שלהן בלי לגרום נזק לבד?
למה כל החולצות שלי, טוב, רוב החולצות שלי, זולות כיקרות מחוררות ליד העורף?
למה התפרים של החולצה נפרמים אחרי שבוע לעומת אלה של התווית שלעולם לא?
ממה עשויים התפרים האלה, ולמה??!!
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
להלן כלי הנשק שנכשלו במשימה. הצעות ויעולים יתקבלו בשמחה.
.
תקריב 
תגובות
מה לגבי השיניים
אצלי זה עובד
אהבתיאהבתי
להדפיס על החולצות מבפנוכו את התווית
אהבתיאהבתי
.
אהבתיאהבתי
מרבית יצרני בגדי הילדים החלו
להטביע את האינפורמציה על הבגד מבפנים!
רעיון אדיר!!
ובא לציון גואל!!
אהבתיאהבתי
נמצאת כאן
http://whisper.blogli.co.il/archives/31
במיוחד בשבילך
קוראים למכשיר הזה פורם
וזה כל יעודו
תוכלי למצוא בכל חנות סידקית
אהבתיאהבתי
התוית זה החלק בבגד שבו הם משקיעים הכי הרבה.
אהבתיאהבתי
אוי גם אותי זה הורג. וקניתי פורם, אבל לא תמיד זה עוזר, כי כאמור מדביקים. וכמה שהבגד יהיה מחומר טבעי, התווית היא תמיד ממשהו סינתטי שמטריד, גורם לגירוד בלתי פוסק ולפעמים אפילו פוצע.
גם גאפ כבר מדפיסים על הבד
אהבתיאהבתי
כי רוב התויות תפורות אל האמרה באותו תפר.
ניג'וז, אכן.
בכל זאת עשיתי השנה מבצע פרימת תוויות מבגדי תינוקות, כאלה שהיו מחוברות מעט מתחת לתפר. לא היה שם דבק מגע.
ומחמותי קיבלתי כמה בגדים שעליהם מוטבעת התווית. אה מחיה.
אהבתיאהבתי
קודם כל מציבים שלט, אחר כך בונים סביבו חורשה או חולצה.
אהבתיאהבתי
יופי, מצית, ומה היא תלבש…?
אהבתיאהבתי
כי אחרת אני לא מבינה למה זה עדיין קיים . ומציק באגרסיביות.
אהבתיאהבתי
יותר משניה.
מנסיון.
אהבתיאהבתי
גם אם זה מצליח (בלי שהחולצה תיקרע) זה גוזל זמן מיותר ומעצבן (בדיוק כשצריכים לצאת, מגלים שהחולצה בלתי נסבלת…) – אגב, המספריים הקטנים הם הכלי שאני משתמשת בו. לרוב (!) בהצלחה.
אהבתיאהבתי
אם את רוצה לפרום כי זה מגרד/מציק לך, אפשר פשוט להדביק על התוית משהו. אני משתמשת בסרט דבק רפואי רחב, כזה שבעצם עשוי מבד. הוא רך, הוא רחב ומכסה את כל התוית, וגם לא מתפורר בכביסה. זה עובד אצל הקטקטית רגישת התוויות.
אם את בצילומים תבקשי מהסאונדמן. בדרך כלל יש להם כזה להדביק כבלים של מיקרופון לבגד…
אהבתיאהבתי
קוראים לזה פלסתר בד או פלסתר משי. ראי כאן לקראת סוף הדף.
http://images.google.co.il/imgres?imgurl=http://www.kalir.net/Media/Uploads/%D7%90%D7%91%D7%A5_%D7%9E%D7%AA%D7%9B%D7%AA.JPG&imgrefurl=http://www.kalir.net/HTMLs/article_list.aspx%3FC2003%3D12841%26BSP%3D12803%26BSS110%3D12841%26BSCP%3D12273&usg=__0IA9-TxV1iHaos-mOBsRKOYh4rM=&h=188&w=250&sz=12&hl=iw&start=6&tbnid=nkXsFmGg17XFRM:&tbnh=83&tbnw=111&prev=/images%3Fq%3D%25D7%25A4%25D7%259C%25D7%25A1%25D7%25AA%25D7%25A8%2B%25D7%2591%25D7%2593%2B%25D7%2591%25D7%2592%25D7%259C%25D7%2599%25D7%259C%26gbv%3D2%26hl%3Diw
אהבתיאהבתי
There's a book by William Gibson, called "pattern recognition", whose main character has an obsession with logos, and she has to cut off the logos from every type of clothing that she buys.
Highly recommended, very stylish, modern, on the verge of Sci-Fi (William Gibson is always great, this novel is actually much more "normal" than his usual novels).
אהבתיאהבתי
והוא באמת ספר נפלא, אם גם עוכר שלווה.
אהבתיאהבתי
הביאי אלי בפעם הבאה
ונראה מה שאפשר לעשות
מה דעתך??.נכון
אהבתיאהבתי
חולצות מחוררות בזעירות מתחת לעורף מעידות על לובשיהן הרגישים. אני בעד (אולי בלית ברירה).
אהבתיאהבתי
טרקבאקים
[…] שכן, גם אם לא הייתי גוזרת את מפתח צווארה לפני כמה שנים תווית השם לא הייתה שם מפאת רגישות וסף עצבים גבוה לתוויות […]
אהבתיאהבתי