חלון אחורי

עדכון: בעקבות הרשימה על חמת גדר שפרסמתי כאן לפני חודש, הורה מינהל מקרקעי ישראל להנהלת אתר חמת גדר לפנות את האשפה והכיסאות מהמסגד. ביזוי מקום התפילה אמנם ירד מהפרק, אך המבנה עצמו נותר מוזנח וללא פתרון.

ביום ששי לפני שבועיים כשהסתובבתי עם יונתן, גיליתי במקרה שבקיבוץ בארות יצחק (דרומית לפתח תקוה) מסתתר אחד מבתי הכנסת היפים שנתקלתי בהם.

המטרה המרכזית ביום ששי היתה לקפוץ עם יונתן ולחפש איזו וילה בסביון שאותה לבסוף לא מצאנו. לכן החלטנו להסתובב קצת בסביבה. המטרה היתה להכיר את שרידי הכפרים הערבים, אך על הדרך עצרנו בבארות יצחק וכך נתקלנו באותו בית כנסת. בית הכנסת עמד ריק ממתפללים. בסמוך לו הסתובבה אחת מבנות הקיבוץ ששאלה למעשינו (תמיד בקיבוצים שואלים אותי, כאילו הקיבוץ הוא רכוש פרטי). ברשימה זו אתם מוזמנים להתלוות אל יונתן ואלי בביקורנו בחדר האוכל, מגדל המים ומועדון לחבר (לא יודע מי תכנן אותם. ניסיתי) ולבית הכנסת עליו גם אפרט.

אמנם עברו 40 שנה מאז נחנך בית הכנסת, אך האדריכל יוסף שנברגר שתכנן את המבנה, הצליח ליצור מבנה מודרני שעיצובו עכשווי: חזית ראשית המחולקת לשתי מסות, שאחת מהן כוללת חלון "טלוויזיה" וצפה מעל למבואה מפולשת.

סיפורו האישי והמקצועי של שנברגר הוא מהמרתקים והייחודיים בתחום האדריכלות הישראלית: אדריכל חרדי שהרבה לתכנן בתי כנסת, מקוואות, קריות חינוך, שכונות מגורים וגם – את רחבת הכותל המערבי. ועל כך ברשימה זו.

.

.

80 ק"מ מפרידים בין מיקומו המקורי של קיבוץ בארות יצחק למיקומו הנוכחי. לראשונה הוקם בסמוך לעזה ב-1943 כקיבוץ דתי. במהלך מלחמת העצמאות הופגז קשות, נהרס וכמעט נכבש על ידי כוחות הצבא המצרי. לאחר המלחמה החליטו החברים, להקימו מחדש מזרחית ליהוד. זהו אחד מהקיבוצים היחידים שנותר שיתופי, מה שמעיד על איכות יושביו ועל כך שכאן העגלה לא התרוקנה. אבל אני לא מעוניין להתעכב על סיפורו של הקיבוץ אלא בבניין ובאדריכל.

על הבניין: המרכיב הבולט ביותר במבנה שנחנך ב-1972, מופיע כבר בחזית הראשית הפונה למדשאה הגדולה שלמרגלותיו. בית הכנסת נסוג במפלס הקרקע ומייצר רחבה עמוקה ומפולשת לכל אורך החזית. המפלס העליון נראה כפעלול הנדסי שמרחף מעל לבאים בשערי המקום. להדגשת האפקט, מחופה חזית הכניסה במפלס הקרקע הנסוג באבן גיר פראית בגווני כתום, בעוד המפלס העליון מטויח בטיח שפריץ לבן. לאורך כל חלקה העליון של החזית נמתח חלון ארוך ועליו מותקן סורג אמנותי. במבט ראשון נראה הסורג כמרכיב מופשט, אך במבט נוסף מתגלה כי לא מדובר ביצירה מופשטת אלא במילים המרכיבות יחד פסוקים מספר תהלים ("לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה" וכו'). יצירה זו שבוצעה במסגריית הקיבוץ, עוצבה על ידי חבר הקיבוץ לשעבר נפתלי לנדסברג (2000-1920), שבשנות השמונים היה גם מנהל גלריית הקיבוץ בתל אביב. לנדסברג הותיר עבודות נוספות על מבני הקיבוץ המופיעות כאן בהמשך: עבודת קיר בכניסה לחדר האוכל ועבודת קיר נוספת במועדון לחבר. לצערי, כמעט ואין על יצירתו של לנדסברג חומר מאורגן המציג את מכלול יצירתו, ולכן אני חושב שראוי יהיה לערוך תערוכה שתמקם אותו בתולדות האמנות הישראלית ותרומתו לאמנות הקיבוצית (במקרה הזה גם באדריכלות הקיבוצית).

אולם התפילה גדול ומרשים. שני מרכיבים תופסים את העין: התקרה המחולקת לרשת תיבות באמצעות קורות הבטון, וארון הקודש המודגש במסגרת ויטראז'. את ארון הקודש עיצב האמן פרלי פלציג. עבודת קיר מפורסמת שלו, עיטרה בעבר את אולם קולנוע פאר בשכונת הדר בחיפה, שכיום משמש כמפעל. פלציג הדגיש את ארון הקודש כמוקד מרכזי בבניין באמצעות חיפוי קיר המזרח בלוחות עץ, כשאת ארון הקודש עצמו הפריד מהקיר במסגרת לוחות זכוכית צבעונית, המחדירים אור טבעי ויוצרים מעין הילה סביב לארון. הארון עצמו בנוי בטון, עליו עיצב פלציג תבליט מנורה, רימון ושופר. פתח הארון נקבע על פי חתך הזהב. פלציג עיצב פרטים נוספים בחלק זה של האולם כמו הבמה המובילה אל הארון ומורכבת משתי מדרגות מעוגלות, שגם בהן על פי חתך הזהב קבע את עמוד התפילה של החזן. עמוד התפילה מעוצב כפשוטו: עמוד דק ומינימלי, כך שלא יפגע בעוצמה של ארון הקודש הנהדר.

יצירת אמנות נוספת באולם נמצאת בעזרת הנשים. העזרה נמצאת במפלס העליון באחורי האולם. לא הכי שוויוני ולכן לא הכי מתאים לקיבוץ. בבתי הכנסת בקיבוצים יבנה ולביא (שגם אותו תכנן שנברגר), עזרת הנשים נמצאת רק 10 ס"מ מעל מפלס עזרת הגברים והניסיון להציג שם שוויוניות בולט. בגב העזרה נמצא חלון הסרט עם סורג המתכת שעיצב לנדסברג, ובקידמת העזרה הפונה לעזרת הגברים עיצב ערן וולקובסקי סורג נוסף. וולקובסקי נולד כאן ב-1947, למד בבצלאל ועזב את הקיבוץ. הקריקטורות שיצר, עיטרו במשך שנים את עמודי עיתון הארץ.

מרפסת מקורה צמודה לדופן הצפונית של המבנה, משקיפה אל נוף השפלה. מרפסת כזו חזרה בבתי כנסת רבים במושבים ובקיבוצים בשנים עברו. תפקידה היה לקשר בין הנוף הסובב ובין מבנה הציבור, אך כיום היא נעלמה מנוף מבני הציבור החדשים. במרפסת ובחזית נמצאים שני המרכיבים המרכזיים שהופכים את המבנה מסתם קופסה העונה על ייעוד מסוים, לסמל מקומי. בעולם בכלל ובישראל בפרט סמלים הולכים ונעלמים. דברים משתנים במהירות ודווקא העוגנים נמחקים או משתנים ובמקרים רבים לא לטובה. חדר האוכל, מגדל המים ובית התרבות הם המבנים הבולטים בקיבוצים, כשבאלה הדתיים מצטרף גם בית הכנסת. היום אמנם כבר לא מתכננים חדרי אוכל חדשים, אך בתי הכנסת למשל, הם סתמיים לחלוטין. הרבה שיש ואבן ירושלמית, חלונות עם מסגרת אלומניום מוזהבת וארון קודש מעץ מלוקק עם פיתוחים מצועצעים. לעומתם, לבית הכנסת בבארות יצחק יש נשמה. הוא דוגמה לאופן בו ניתן לראות כיצד מבנה פשוט יחסית הופך לסמל במרחב.

.

.

על האדריכל: יוסף שנברגר (1982-1912) הוא אחד מהאדריכלים היחידים בארץ שהיה גם חרדי. יליד גרמניה קיבל את הכשרתו המקצועית כאדריכל קיבל באחת מבירות האדריכלות החשובות של תחילת המאה ה-20 דרמשטדט וב-1935 היגר לארץ ישראל. כאן עבד תחילה במחלקה לעבודות ציבוריות של ממשלת המנדט הבריטי. לאחר מכן עבד כמה שנים בסוכנות היהודית וב-1950 פתח משרד עצמאי.

שנברגר תכנן כמה מהאתרים היותר מוכרים בישראל. החשובים שבהם מקודשים ליהדות: רחבת הכותל המערבי, בית הכנסת החורבה ברובע היהודי בירושלים (בגרסה הקודמת עם קשת האבן ששימרה את ההרס הירדני) ובית כנסת חב"ד הסמוך, חידוש קבר רחל בפאתי בית לחם (בינתיים ניבלע המבנה במפלצת בטון), חידוש מערת המכפלה בחברון, וכן בית הקברות העתיק בצפת, מקווה האר"י בצפת ואתר קבר רשב"י במרון.

לבד מתכנון שכונות מגורים רבות, תכנן את בית חולים מעייני הישועה בבני ברק (בשיתוף טוביה קץ) ובית החולים שערי צדק בירושלים (בשיתוף דוד אנטול ברוצקוס), ישיבת קול תורה בשכונת בית וגן, ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד וכן עשרות בתי כנסת ביישובים דתיים כמו כפר עציון, קוממיות, קיבוץ לביא, קיבוץ שעלבים, קיבוץ חפץ חיים, קיבוץ עלומים, קיבוץ שלוחות ועוד בתי כנסת, מקוואות וישיבות רבים בעיקר בירושלים, תל אביב, בני ברק ורמת גן.

המשותף לעבודותיו של שנברגר הוא הרצון ליצור באמצעים פשוטים וצנועים מבנים שאינם עונים על ייעודם בלבד, אלא מותירים רושם בקרב המבקרים בהם, ונחקקים כסמל בזיכרון. בית הכנסת בבארות יצחק הוא מהמוצלחים שבהם.

.

חדר האוכל (ארוחות מוגשות מידי יום בבוקר ובצהרים וכן בשבתות):

.

.

.

.

.

.

.

.

מגדל המים:

.

.

.

.

בית הכנסת:

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

אני מביא כאן קטע מהספד על האדריכל יוסף שנברגר שנאמר על ידי מחתנו הרב ישראל גנס, ופורסם בספר "יושר הורי" שהוציאה המשפחה:

"[…] הפסוק אומר 'מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל' קרוב לחמישים שנה. זכה אבא ז"ל לבנות את ארץ ישראל ואת ירושלים את ארץ ישראל וירושלים הרוחנית. מה טובו אהליך יעקב אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ישיבות קריות חרדיות, בת"י בתי אבות חרדים ומשכנותיך ישראל — מקום השראת השכינה, הכותל המערבי, המקומות הקדושים קבר רחל, קבר רשב"י במירון, בצפת ועוד, על כולם זכה לשמור שיישארו בקדושתם ולהוסיף טהרה על ידי המקוואות ברחבי הארץ שתכנן והשקיע רבות על בניני. כידוע הפקת ספר מקוואות שתכליתו ידועה כפי שכתב בעצמו בהקדמתו אולי יצליח לגלות מעט מהיופי שבמקוה הטהרה שהוא חלקו של ישראל מדורות אבותינו עד דור אחרון זה".

.

הרב בצלאל ז'ולטי, רבה הראשי של ירושלים, ספד גם הוא והתייחס בדבריו לתרומתו של שנברגר במפעל הבנייה הישראלי:

"[…] המנוח הדגול ר' יוסף שנברגר ז"ל זכה לכתר שם טוב. הוא היה בעל מעשים טובים, בנה, תכנן כמעט את כל המקוואות בירושלים, הוא תכנן ובנה את כל הקריות החרדיות בירושלים, בתי כנסת, בתי חולים, בתים גדולים, וכשאדם עושה בנינים גדולים ונשאר לו השם טוב, סימן שהוא נשא הכתר שם טוב על ראשו, ומשום כך זכה לדברי הגמרא במסכת בבא בתרא דף קט"ז עמוד א' אומרת הגמרא וישמע אגג כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב בן צרויה שר הצבא בישראל שואלת הגמרא למה בדוד נאמרה שכיבה וביואב בן צרויה נאמרה מיתה אלא דוד שהניח בן כמותו נאמר בו שכיבה יואב בן צרויה שלא הניח בן כמותו נאמר בו מיתה, כשאדם מניח בן כמותו הוא לא נקרא שמת אלא רק שכב עם אבותיו, מתי נקרא אדם אשר הוא מסתלק מהעולם הוא נקרא מת, כאשר לא הניח בן כמותו.

גם אצל אברהם אבינו כאשר אמר לו הקב"ה 'כי ידעתי' אומר רש"י לשון חיבה, למה נאמר באברהם אבינו לשון חיבה לא מפני שהפיל עצמו לכבשן האש, לא מפני שהכריז בכל העולם כי יש ד' בעולם, אלא 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ד' לעשות משפט וצדקה' לכן נאמר 'ידעתי' לשון חיבה.

ר' יוסף שנברגר, לא מת רק שכב, השאיר חתן כבנו, חתנו כבנו, שהוא היום אחד מגדולי בעלי ההוראה, מגדולי ההוראה בעיר הקודש, והשאיר בנים שהם כמותו, בעלי מעשים טובים, הם לומדים תורה וגם נושאים את כתר התורה על ראשיהם ביחד עם כתר שם טוב, ר' יוסף שנברגר ז"ל לא מת אלא רק שכב עם אבותיו, עליו אומר הקב"ה 'כי ידעתי' לשון חיבה, 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט'.

יהי רצון שיהיה מליץ יושר על רעייתו הנכבדה, על בניו ובנותיו ועל בני משפחתו ועל כל ידידיו ומכריו ויתקיים כבר הפסוק הנבואי 'ובלע המוות לנצח ומחה ד' דמעה מעל כל פנים' ונאמר אמן".

.

מועדון לחבר:

.

.

.

.

אני מודה לארכיון קיבוץ בארות יצחק על המידע שקבלתי מהם, וכן ליהודה שנברגר בנו של האדריכל יוסף שנברגר, על החוברת "יושר הורי" שפרסמה המשפחה וכוללת דברי הערכה ורשימת עבודות נבחרות שתכנן.

★

בתי כנסת ומדרש נוספים שכתבתי עליהם:

.

עלי (דוד נופר)

גאולת ישראל נס ציונה

קיבוץ לביא (יוסף שנברגר)

קיבוץ שלוחות (יוסף שנברגר)

ישיבת קול תורה (יוסף שנברגר)

קיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)

כפר הנוער עיינות (יוסף שנברגר)

קיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

תומכי תמימים בכפר חב"ד (יוסף שנברגר)

קיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)

בית המדרש של חסידות ויז'ניץ (אהרן אסטרייכר)

היכל יהודה בתל אביב (יצחק טולדנו, יחזקאל קמחי)

ע"ש צימבלסיטה באוניברסיטת תל אביב (מריו בוטה)

הספרדי המרכזי ברמת גן (גיאורג קויגן, משה סעידי)

גבעת וושינגטון (בלהה וארתור שרגנהיים)

ישורון (מאיר רובין ואלכסנדר פרידמן)

חב"ד, צפת (משה אמריו ואלי מאיוס)

קיבוץ עין השלושה (ויטוריו קורינלדי)

כפר נוער כפר סילבר (ישראל לוטן)

רובע א' באשדוד (יצחק פרלשטיין)

הגדול בחדרה (יהודית שטולצר)

שדמות מחולה (טוביה קץ)

בית שערים (אריה סונינו)

ישיבת שילה (ישעיהו אילן)

קול יהודה (יהודה מגידוביץ)

שכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)

בית אלכסנדר ביקנעם (אהרון צורף)

לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)

שכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)

קבוצת יבנה (בלהה וארתור שרגנהיים, דוד קאסוטו)

כפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מרדכי בן חורין)

המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד)

בית הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתח תקוה (שניאל ליפישיץ)

האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)

בית חולים בילינסון (רם כרמי)

קריית הטכניון (אהרן קשטן)

מושב ניר עציון (חנוך אחימן)

מחנה רעים (סטיו אדריכלים)

כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

המרכזי בהר הכרמל (ישראל קומט)

הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

שיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)

שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)

ישיבת כנסת חזקיהו ברכסים (ישראל קומט)

מרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)

אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)

עיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)

כפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

ישיבת קריית ארבע (דוד קאסוטו)

הרמב"ן ברובע היהודי (דן טנאי)

ישיבת הכותל (אליעזר פרנקל)

מושב בני דרום (אליהו משאלי)

קיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)

החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

בית המדרש במדרשית נעם (ג'ניה אוורבוך)

היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)

בניין בית המדרש החדש בישיבת כפר הרא"ה (דוד נופר)

ארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים (דן טנאי)

האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם ומאמר נוסף כאן (היינץ ראו ודוד רזניק)

היכל יצחק בשכונת שפירא בתל אביב (בלהה וארתור שרגנהיים)

בית שלום בסן פרנסיסקו (סטנלי סיטוביץ)

בית הכנסת הגדול בנס ציונה (חיים טפר)

ישיבת כפר הרא"ה (מאיר בן אורי)

הדרת קודש בחיפה (אוראל וזוהר)

זכרון משכן שילה (זלמן דויטש)

הראשון והיחיד בהר עיבל

חפץ חיים בפתח תקוה

ההולנדי (אירית שור)

שוהם (ג'ו אבקסיס)

בית הכנסת ברודוס

קיבוץ טירת צבי

חדיד הנטוש

בלפוריה

★