מדאיגה המחשבה כי בניסיון להימנע מהפיכת הנושאים הכלכליים חברתיים לנושא מרכזי במערכת הבחירות, ינסו "לחמם" איזה אירוע בטחוני, על מנת להסיט את הדיון הציבורי ל"אתגרים הביטחוניים" ו"לאחריות הלאומית". את הביטוי "שקט יורים" לא המציאו היום בישראל. היו כבר דברים מעולם. הצרה היא שאתה אף פעם לא יודע אחרי ההתחלה איפה זה נגמר וזה חשש כבד.
"תקציב אחראי", "אחריות לאומית/טובת המדינה", ו"האתגרים הביטחוניים" – שלישיית ביטויים אלה, בשינויים קלים, אפיינה את נאומו של ראש הממשלה, בו הכריז על קיומן של הבחירות, אלה שיתרחשו עלינו בראשית 2013.
שטף הפרשנויות וההצהרות שפרץ בעקבות ההודעה הזו, לא באמת מעניין. הוא היה יותר מצפוי.
אותי מדאיגה אפשרות אחרת לגמרי. אמנם הדבר נראה הזוי ובלתי מתקבל על הדעת, אבל אצלנו – לך תדע מה ילד יום.
אומרים כי נתניהו הכריז על הקדמת הבחירות מפני שלא יכול היה לגייס רוב להעברת תקציב המדינה לשנת 2013. לשיטתו, בגלל אילוצים הנובעים מהשבר הפוקד את כלכלת אירופה (יוון וספרד כבר אמרנו?) אין מנוס מהעברת תקציב של קיצוץ עמוק בהוצאות, כלומר גזירות כלכליות על הציבור. אצל נתניהו והאוצר, זו המשמעות של "תקציב אחראי". הם גם טוענים כי מקור הקשיים הוא לא בגלל המדיניות בה נקטו. בכלל לא. זה הכל "יוון וספרד" אתם יודעים.
מכיוון שעל פי החוק, מועד הבחירות הקבוע אמור לחול כמחצית השנה לאחר המועד לאישור התקציב, ומכיוון שהיום אין כנראה אפשרות לתכנן תקציב מסוג אחר בגלל מצב המשק אליו הובילה ממשלתנו, עדיף, לדעת ראש הממשלה, להקדים את הבחירות לפני גזירות התקציב, כי הפחד מאבדן השלטון וזעם הציבור אם ינחיתו עליו גזירות לפני הבחירות הוא גדול. הגיון הפוליטיקאים לכן אומר כי יש לקיים קודם בחירות ואח"כ כשהשלטון בכיס, להנחית על הציבור את "התקציב האחראי". (כלומר את תקציב הגזירות בכל אשר נפנה.)
אבל, יודע ראש ממשלתנו כי המפלגות המתחרות איתו לא יניחו לו. הן תזכרנה לציבור יום ולילה מה מצפה לו אחרי הבחירות אם יבחר שוב בנתניהו.
עדיף אם כך, מבחינת ראש הממשלה, להסיט את תשומת הלב לנושא אחר , עדיף ממין "האתגרים הביטחוניים". אירן ,סוריה, טרור – הכל הולך . רק לא כלכלה, צמצום פערים, רווחה, חינוך, דיור, בריאות..
מכיוון שהציבור והמפלגות האחרות לא יניחו לביבי לקבוע את סדר היום בהתאם למה שנוח לו, תשומת הלב לא תוסט בקלות ל"אתגרים הביטחוניים". לא בטוח שמילים והצהרות יספקו את הסחורה המבוקשת. כדי שזה יקרה יש צורך גם בהמחשות.
אותי זה מטריד, מפחידֿ, כי מה לא עושים על מנת להישאר בשלטון?. אז "ידליקו" אירוע בטחוני "קטן" , יחממו גזרה. אבל כשאתה מתחיל בזה אתה לא יודע איפה הסיום.
את הביטוי "שקט יורים" לא המציאו בישראל היום. כבר היו דברים מעולם אצלנו. היה מי שאמר כי לישראל אין מדיניות חוץ וביטחון, הכל כאן מדיניות פנים. היה זה איש חכם.
…וזה החשש.זה הפחד. הלוואי ואתבדה.
מנחם רבוי - הבלוג 
אכן יש מקום לדאגה
הפתרון לטווח ארוך הוא חינוך. למשל לחנך את מנהיגינו שהם עובדים עבורנו ולא ההפך. איך מתחילים?
כאשר נלך בהמונינו להצביע יתחילו הם כבר להזיע.
החשש נכון. אבל שאף אחד לא שר ביטחון ולא ראש הממשלה לא רוצים להסתבך לא ניתן לבצע שום פעולה שתגרור תגובה כי אז יוצא שכרם בהפסדם. הם יכולים לאיים אבל להסתכן בכך שיתגלה שלמעשה האיום הוא ריק מתוכן.
מנחם, לצערי אני מסכים עם חששך. קצת קשה להוכיח, אבל היו אירועים בטחוניים בצורה מאד חשודה סמוך מאד לבחירות או לאירועים פוליטיים. אי אפשר להוכיח זאת בוודאות, אבל סמיכות המקרים עוררה חשש.
קיימת אפשרות שזה יקרה פעם נוספת. נעקוב.
נדמה לי שהיה זה שר החוץ האגדי של ארצות הברית, הנרי קיסינגר, שאמר כי לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים.
כמבוגרים אחראים מה אנחנו עושים עם המידע הזה?
בכל מקרה אני מעדיף איום ריק מתוכן מפעולה ריקה ממשמעות אבל מלאת משמעויות
אבל נתניהו אינו רוצה להעביר עכשיו תקציב. לא כשתוך שנה הוא ייאלץ ללכת לבחירות לא משנה מה יקרה. הוא יודע שיזכרו את זה והוא יודע שלמרות שאין כמוהו בנפנוף בדחליל האיראני, הוא פגיע מאד בתחום הכלכלי. בפעם האחרונה שהוא הלך לבחירות ואנשים זכרו אותו בגלל תפקידו הכלכלי, הוא גרף רק 12 מנדטים. מאז, כידוע, קרה לנו לולמרט ונתניהו הצליח לאושש את הליכוד ל-27 מנדטים. זה היה רק לפני ארבע שנים.אז נתניהו לא רוצה ללכת לבחירות על רקע התקציב. רק זה חסר לו. הוא מתכוון, כמובן, לתקוע לנו את תקציב הזוועות שלו, אבל הוא יעשה את זה רק אחרי הבחירות, כשהוא יכול – להערכתו – לסחוב שלוש שנים עד הבחירות שאחריהן, ועד אז אנשים כבר ישכחו. כמה נורא התקציב המיועד? מספיק נורא שנתניהו לא היה מוכן לחשוף אותו בפני חברות הקואליציה, שמא הדברים ידלפו. ואלה, מצידן, בצדק לא היו מוכנות לקנות את החתול בשק הזה.כמה שוטים – שיעול, יאיר לפיד, שיעול – אמרו השבוע שהעובדה שנתניהו לא מסוגל להעביר תקציב מעידה על "בעיית משילות" ועל "צורך לשנות את השיטה." בולשיט. הטמבלים שחושבים כך לא מבינים מהי דמוקרטיה: היא לא יכולתו של המנהיג לעשות ככל העולה על רוחו בלי להתחשב בצרכי העם. וההתנגדות הפרלמנטרית הרחבה לתקציב של נתניהו מעידה על כך שהעם לא רוצה את התקציב הזה. אולי אף שום תקציב של נתניהו-שטייניץ. תקציב המדינה הוא הנושא החשוב ביותר שעומד בפני הכנסת. הוא מעיד על סדר העדיפויות שלה. כשהתקציב מכיל כמות נכבדה של תותחים אבל באותה הנשימה מקצץ בסל התרופות, כשהוא מקצץ בתקציבי החינוך ובו זמנית מעביר עוד ועוד נתחים מרכוש הציבור לידי האוליגרכיה הכלכלית שלנו – התהליך מכונה בשם האורווליאני "הפרטה" – הוא מעיד על מפת הדרכים של הממשלה הרבה יותר מכל נאום נמלץ של שריה. הקרב על התקציב הוא לא איזה מכשול מעיק, כפי שסבור הבדרן שאפילו את הפוליטיקה שלנו הוא מנסה להנפיק; הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית. ואם ראש הממשלה לא מסוגל להעביר תקציב, המשמעות היא שהכנסת איבדה בו אמון. החוק אפילו מכיר בכך: ממשלה שלא מסוגלת להעביר תקציב, במקרה הגרוע ביותר עד ה-31 במארס, מביאה בכך פיזור הכנסת ולהתפזרותה-שלה.
נראה שיש מצב שהבחירות יתנהלו סוף סוף על מה שחשוב לנו באמת – מדינה הדואגת לכל אזרחיה ולא רק לבעלי ההון. מדינה שדואגת לשלום תושבי עוטף עזה כמו לתושבי מרכז תל אביב.