אגרול פקאן

וזה אפילו טבעוני, יא-אללה איתי!

הכל התחיל כשמנטקה הכריזו על פקאן כחומר הגלם החודשי שאמור לככב במאפה או בקינוח.

היות ועוגה או עוגיות נראו לי כמו פתרון פשוט מדי, החלטתי שאכין סיגרים במילוי פקאן. קניתי פקאנים, קניתי עלי סיגר, הכנתי מלית נהדרת וגלגלתי ממש כאילו הייתי ילד קובני שזוף ויחף – ואז קראתי לזוגתי כדי שתטגן את הסיגרים המהממים שלי. זה השלב שבו היא ציינה שכל סיגר יצא לי שמנמן מדי מכדי להיקרא סיגר והציעה שאקרא להם אגרול פקאן.

וכך, בעצתה, המתכון שלי הפך מסיגר לאגרול.

אז הכנתי אגרולים שמנמנים ויפים שיצאו פריכים וטעימים, השארתי אותם על השיש כדי שיצטננו ותכננתי איך אקח אותם לאיזו מסיבת הפתעה שנערכה באותו ערב אצל חברים. אחרי שזוגתי חיסלה כמה אגרולים והבת שלי (שנתיים וחודש) גילתה תושייה וטיפסה על השיש כדי לגנוב עוד כמה, העברתי אותם לקופסה והחבאתי מעל המקרר. כל כך טוב החבאתי אותם, עד שכשיצאנו אל מסיבת ההפתעה ההיא – ובכן, פשוט שכחתי אותם בבית… אבל לא נורא, אמרתי לעצמי, אקח את אגרולי הפקאן שנותרו לעבודה, למען יטעמו עמיתיי, יהמהמו בהנאה ויהללו את כשרונותיי הקולינריים מעתה ועד עולם.
מה שלא עלה בדעתי באותו זמן, מפאת חוסר ניסיוני בהכנת מטוגנים, היה שדברים מטוגנים מאבדים מקריספיותם עם הזמן. וכך, ארבעה ימים אחרי שהכנתי את האגרולים, לקחתי אותם לעבודה רק כדי לגלות שעלי הסיגר הפריכים הנהדרים שלי, שבתוכם התחבאה מלית פקאן מתוקה ונפלאה – הפכו לכמעט בלתי לעיסים לחלוטין. למעשה, כל אגרול כזה הזכיר לי פתאום צעצועי לעיסה שהכלב שלנו, דבש, אוהב לשחק איתם. ללעוס וללעוס, ואז שוב ללעוס וללעוס – ורק אז אפשר לבלוע משהו. צעצוע לעיסה כזה יכול להעסיק את דבש למשך שעות ארוכות. וזה בדיוק מה שאגרולי הפקאן, אחרי ארבעה ימים, הפכו להיות.

וכך, מפאת הנסיבות, המתכון שלי הפך מאגרול לצעצוע לעיסה. Chew Toy. רגע רגע… צ'וטוי! הופה! צ'וטוי פקאן – תודו שזה נשמע משהו אקזוטי מהמזרח הרחוק.

אבל אל דאגה. אתם פשוט תעצרו בשלב האגרול: הכינו מלית, גלגלו לתפארת, טגנו ואכלו מיד.
טוב, מה זה מיד. תנו לזה להתקרר רגע קודם, כוויות וזה. אבל פחות מארבעה ימים, אחרת… צ'וטוי פקאן. הטעם אמנם עדיין נהדר, אבל הלסת, וואי וואי, הלסת. תאמינו לי, אכלתי שישה כאלה ברצף בעבודה…

ורגע לפני המתכון – תראו תראו את הדברים הנפלאים שחבריי וחברותיי לפרוייקט הכינו עם פקאן: שושני בריוש עם טופי פקאן, עוגת פקאן-ריקוטה-בננות, מרציפקאן(!) וכמובן, פאי פקאן על שלל וריאציותיו. הקליקו כאן לכל מתכוני הפקאן.

אגרול פקאן – רגע, כבר ציינתי שזה גם טבעוני?

(או "סיגר פקאן" אם גלגלתם מספיק דק, או "צ'וטוי פקאן" אם בא לכם לפנק את הכלב המשפחתי במעדן שרק נשמע אקזוטי)

הפרודוקטים לכ-20 אגרולים (בטח ייצא יותר בסיגרים):
1 כוס סוכר (1/2 כוס ועוד 1/2 כוס)
1/2 כוס מים
מיץ מחצי לימון
250 גרם פקאן קלוף רגיל
1 כף סילאן
20 עלי סיגר (כמעט חבילה)
שמן לטיגון

אופן ההכנה:

1. שמים בסיר קטן חצי כוס סוכר, את המים ומיץ הלימון. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים עוד כעשר דקות עד שהעסק מצטמצם לסירופ. מניחים בצד להצטנן.

2. מכניסים למעבד מזון את הפקאן, החצי השני של הסוכר, 1 כף סילאן וכף או שתיים מהסירופ. טוחנים הכל יחד עד שהפקאן טחון גס. זו תהיה המלית שלנו.
אגב, מאחר וחתן השמחה הוא פקאן רציתי שהוא יהיה דומיננטי במתכון, אבל אפשר כמובן להחליף או להוסיף סוגי אגוזים נוספים ולתבל בקינמון או בתבלינים אחרים.

3. פורשים עלה סיגר על משטח העבודה. מניחים מעט מן המלית על השליש הקרוב אליכם – אני שמתי בערך כף ויצא לי אגרול, אפשר לשים פחות וייצא סיגר – מקפלים את השליש הקרוב מעל המלית, מהדקים, מקפלים את שני הצדדים של העלה פנימה ומגלגלים עד הסוף. מה, ההסבר לא ברור? הנה וידאו שעזר לי להבין את הטכניקה.

4. רגע לפני שמסיימים את הגלגול, מורחים מעט מהסירופ על קצה עלה הסיגר, כדי "להדביק" את הסיגר כך שלא ייפתח בטיגון. אפשר גם להכין תערובת דביקה של קמח ומים, אבל הסירופ הספיק לי.

5. מחממים שמן לטיגון עמוק, מטגנים עד שמזהיב ומוציאים מהשמן אל נייר סופג. אם אתם פוחדים משמן רותח, כמוני, אפשר גם לקרוא לאשתי.

6. להגשה: ניתן לזרות מעט אבקת סוכר מלמעלה או לזלף מן הסירופ שנותר על גבי האגרולים.

בתיאבון!

תגיות: אגרול פקאן, טבעוני, כחומר ביד הבלוגר, סיגר פקאן, פקאן, צ'וטוי פקאן