הטבלה לא משקרת ושוב אנחנו על המפה.
חזרתי למפות האינפוגרפיות שמספק לי באופן שוטף יועץ הבלוג לענייני מפות (תודה שוב, אב"צ). והפעם לכדה את מבטי מפה אחת משמחת, המבוססת על מחקרים מפתיעים שממפים את "מידת האושר של העמים השונים בעולם ב-2013".
לפני כמה חודשים סקרתי מפה דומה, שהסבירה "איפה הכי כדאי להיוולד בשנת 2013?" אבל הפעם זו מפה קצת שונה – "מפת האושר החדשה של העולם". במפה זו, באופן די מפתיע, אנחנו נמצאים בצמרת "דירוג האושר" העולמי.
ניסיתי להתמקד הפעם במנגנון הסקרים המשוכלל שקבע את ציון האושר שלנו. אנסה להעלות מספר השערות כיצד קרתה ההפתעה הנעימה והמשמחת הזאת של כניסתנו לצמרת האושר העולמית. (למעלה מימין: השער של דו"ח האו"ם בנושא "האושר בעולם 2013". איור השער מקורי, הוספתי רק את שרוליק של דוש להמחשת הפוסט).

ובכן, מדובר על מפה שהיא תיאור קרטוגרפי של דו"ח מטעם האו"ם(!) שנעשה ע"י אוניברסיטת קולומביה –  "World Happiness Report 2013". ואל תגידו שהאו"ם תמיד נגדנו. הנה במחקר התברר שאנחנו מדורגים במקום ה-11 המכובד (מתוך 156 מדינות שנסקרו) במידת האושר בעולם, מעט אחרי מדינות "צפוניות" שמחות ועליזות כמו דנמרק, נורווגיה, שוויצריה והולנד, והרבה לפני אנגליה, צרפת, איטליה וסין, וגם לפני ניו זילנד שכולם מדברים בשבחיה, ואפילו ברזיל "העליזה הכרונית" (עם הכל הפסטיבלים והסמבות) מדורגת בטבלה הזו הרבה אחרינו. שלא לדבר על יתר 144 המדינות הנמצאות ברשימה (כולל טוגו האומללה שבמקום האחרון).
ומבחינה איזורית – על פי המפה הזו של האו"ם, כולם מסביבנו עצובים ומסומנים באדום חיוור (או כהה – במקרה של סוריה) ובסגול בהיר, ורק אנחנו כחולים-כהים ומאושרים, כאילו היינו הולנדים מעופפים (נכון שגם באיחוד האמירויות יש תושבים בהחלט עליזים – אבל זאת לא חוכמה גדולה, כשיש לך כל כך הרבה נפט).

מי היה מאמין?! כל הזמן אנחנו שומעים מסביב טענות ומענות, וקיטורים וטרוניות: כמה רע כאן? כמה כולם סובלים פה כל הזמן, איך כולם מחפשים ויזה למדינות אחרות (המדורגות הרבה מאחורינו במפה הזו) והנה מחקר אובייקטיבי (של האו"ם!), מוכיח שבכלל לא רע כאן כל-כך. אולי אפילו טוב, כמעט טוב מאוד!

בגרף הקטן שמימין ערכו החוקרים המחשה של מצב האושר בעולם בהשוואה לסקר מלפני 5 שנים, ומסתבר שאצלנו בשכונה הקרובה שבמזרח התיכון הייתה באופן כללי ירידה בשביעות הרצון – ורק אצלנו נרשמה עלייה. חוקרי האו"ם הנייטרליים לא מנסים להסביר את השמחה המוזרה שלנו. כי הרי הם אובססיביים (ואולי גם משיחיים, רחמנא ליצלן) וקשה להם להאמין שכל-כך טוב לנו.

כישראלי מאושר ושמח בחלקו, לא הייתה לי סבלנות לקרוא את כל 156 העמודים של הדו"ח, אבל אני מעלה כאן השערה שמה שקרה היה ככה: הסוקרים מהאו"ם, שחיפשו מדגם מייצג, צלצלו בדלת של גברת ישראלי מפתח-תקווה והיא לא הייתה בדיוק בבית (כנראה הלכה לחוג פילאטיס). הבעל רק חזר מהעבודה המתישה והמשעממת (או מלשכת התעסוקה) והיה שרוע על הכורסא וראה כדורגל של ברצלונה (נגד ולנסיה, למשל) ולא הייתה לו סבלנות לחוקרים המעונבים מהאו"ם ששאלו באנגלית: "כיצד היית מדרג את מידת האושר שלך, בסקאלה שבין 1 ל-10?". מר ישראלי, שהיה עסוק באותו רגע בגול של מסי, צעק: "גדול! ענק!! דבר כזה לא רואים כל יום!!!" והסוקרים האמריקאיים כתבו בקפדנות מערבית בפנקס: "10 מתוך עשר" והלכו להמשיך בסקר אצל המשפחה הבאה.
את הדוד שמחה (מימין: איור של רות צרפתי מספרו של ע. הלל) אי אפשר היה לראיין, כי הוא היה עסוק כל הזמן בשמחה שלו ולא רצה לשמוע שום שאלה.
כך קרה גם עם מסעודה משדרות (גילוי נאות: אין אישה כזאת! ביררתי אצל מקורבי הבלוג המתגוררים בעיר הדרומית המאושרת: שמה האמיתי הוא חדוה!). חדוה-מסעודה בדיוק חזרה מכלבו "ויקטורי" עם ידיים עמוסות סלים, וכשהסוקרים שאלו אותה על מידת האושר שלה, היא אמרה: "הכל בסדר, רוצים לטעום את הקציצות שלי? יצא עשר!!!". החוקרים מהאו"ם סירבו בנימוס תרבותי וכתבו בדו"ח שלהם: "ישראל – 10". וכך יצא שהתקבלנו למשפחת-העמים-השמחים-בחלקם, והתברגנו בנבחרת של 11 המדינות המאושרות בתבל. 

אבל אל תזלזלו במידת האושר הישראלית. הרי בסך הכל "מה רע לנו?!". כלומר, אם מוציאים מהחשבון את הממשלה והמיסים, והמסתננים והסמולנים, והמתנחלים והטילים, ותג-מחיר ומחיר הקוטג', ויש-עתיד ואין-קליטה, והמזג-אוויר והשכנים, והזקנה-במסדרון והצעירה-והזמר – ואם חושבים על זה בצורה קצת יותר אובייקטיבית (כמו האו"ם למשל), באמת הכל כאן גן עדן!!!
ואם אנחנו כאלה שמחים, אולי בכלל כדאי למנות גם שר-לשמחה-איזורית. אצלנו באיזור לא מצאתי במפת המחקר הרבה ארצות אחרות מאושרות. למה שלא נשמח גם את השכנים ונפזר קצת מהאופטימיות והעליצות המפורסמות שלנו גם אצל השכנים בשכונה המשוגעת (והעצובה) שלנו.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.